Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 31

בימי הרעש. ספור המעשה מאת מענדעלי מוכר ספרים. א. בשעה שהשיירא של יהודים מקקציאל בני לויתי התרגשה ובאה לפני איזו שנים לשיחור, עיר גדולה בכרכי הים, לא חרדו לקראתנו אנשי הקהלה לקבל פנינו בבית נתיבות הברזל ולא הזמינו אותנו לביתם להתאכסן אצלם, כמו שהיינו סבורים מתחלה, אלא אנחנו בכבודנו טרחנו בהפשלת הצרורות, התרמילין והסמרטוטין על שכמנו, ובעצמנו נכנסנו לתוך העיר. שם נתפרדה החבילה זה לכאן וזה לכאן לבקש להם מקום לינה, ואני וליב המלמד לא עזבנו איש את אחיו והלכנו יחדו כחברים נאמנים, לקיים דברי כתב־השותפות ותקיעת הכף שבינינו. יגענו ומצאנו את האכסניא הדרושה לנו והנאותה לפי ערכנו - חדר צר ואפל בדיוטא העליונה מתחת הגג. זה ליב האיש, אחד מהישישים ובעלי הצורה בקבציאל, היה כל ימיו עני מדוכא ומטופל בבנים. מבקר עד ערב היה יושב ומלמד תנוקות בשלש כתות נבדלות, ועוד שאר אומנות משונות היו בידו: הוא היה שדכן לפרקים ובעל־תוקע ועושה קטורת־טבקי לחוטמי בני ישראל, ובכל אלה היה מתפרנס בדוחק. אף על פיכן היה שמח בחלקו ונותן עליו שבח והודיה להקדוש ברוך הוא. הגיעו הימים ונקפחה גם פרנסתו המצומצמת הזו. חמת ה׳ נתכהפתאם על הגליל קבציאל מסביב, שעתרות בתוכה והיתה לזועה כסדום לפנים. היהודים רשו ורעבו ונשבר להם מטה לחם. ובימי רעבון ועוני הלבבות מתטמטמים, איש יורד לחייו של רעהו ומוציא בלעו מפיו, מתקוטטים וגצים על עצם יבשה ככלבים. המלמדות, אוי ואבוי, אף בה צרות עין שולטת,המשטמה רבה, המלשינות מתגברת ואיש את אחיו ירדף עד חרמה. לאדי שקפח ליב את המלמדות נתחייב עוד בתשלומי קנם, בשביל שהלשינו עליו שהיה מלמד בחשאי בלי הורמנא דמלכא. - זאב שוקק ייליל משבר רוח ויתן קולו בלילה בסבכי היער, וזה האיש ליב המלמד, יהודי צמא ורעב, נשא דומם את מכאוביו, כי אם במשניות הגה תמיד ובאמירת תהלים השביע נפשו. אמת, מצר ליב המלמד לא