Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 26

ביהוד נחוץ ודרוש לשית לב לרו ח שפתנו העתיקה. "אך את נפשה שמור"- אזהרה בזו לא מיותרה היא להרבה מחובבי שפתנו המחדשים בכל יום תמיד, בי רובם, מרב חשקם לחדש את פני הלשון, לא יעמדו לפני בל ונכונים הם בכל עת ובבל שעה לשנות את שפת אבותינו שנוי גמור; ככל העולה■ על רוחם המהיר/ ולחדש לה רוח חדש אחר/ שאין לו כמעט כל יחס וקשר עם רוחה העתיק. סופרינו החדשים כמעט כולם יתקלסו בצדק בסופרים ״בעלי־הלשוף, שאין להם בעולמם אלא יתרון של מליצות הנוטות מימי קדם ורק בהן לבדו שמן חלקםי* אולם ישנם לא מעטים כאלה המתרחקים ללכת עד הקצה השני / ובהשליבם אהרי גום את המליצות שנואות נפשם יזרו הלאה את שפת התנ״ך כלה ויבחרו להם לתשמישם איזו שפה חדשה / או יותר נבון שפות חדשות, אשר תזכרנה לנו את שפתנו העתיקה לא ברוחן ותכונתן כ״א במלות בודדות הכוללות להן. ובאמת כבר זכינו לסופרים חדשים / אשר התחנכו רק על ברכי ספרותנו החדשה וכל ידיעתם בלשון עבר שאבו ממקורות ״נאמנים״ / מתוך ״המאמרים״ בכתבי העתים / ואת התנ״ך לא ידעו ולא יבינו / ואם נשאר מעט מזער בזכרונם הוא רק שיכים של גירסא רינקותא, שלא ימצאו בה כל חפץ ויתאמצו כמעט להשכיחה בלה מלבם. ויש נם סופרים בני חיל כאלה אשר לא יבושו לדבר בשער ״בשפה ברורה״/ שספר התנ״ך לבני הנעורים הוא ■דבר טפל / שאין שוה למורים לטפל בו, ועיקר תכלית למוד ש״ע בזמננו הוא להבין "מפורש ושום שכל" את מאמרי הסופרים החדשים בכה״ע. הסופרים ממין זה הם באמת נאה דורשים ונאה מקימים / בי בל איש יודע מקרא / בקראו את רובי מאמריהם לא יחדל למשוך בכתפיו ולקרוא: ״שפת לא ידעתי אשמע״. אך אם הניעו את מטרתם ביחס הדבר הזה / עוד לא תוכל להיות זאת כמופת חותך שהצדק אתם ודרך ישר לפניהם.- אמת הדבר, שטענת ״המליצים״ בי חוזינו הגדולים ישעיה / מיכה ובו׳, לו קמו בימינו מקבריהם / לא יבלו להבין את שפת המאמרים של הסופרים החדשים - טענה רפויה היא שאין לה כל שחה כי כל שפה חיה הולכת ומתפתחת ובמשך זמן רב מוכרחת היא להשתנות הרבה ולקבל צורה אחרת / ובכל לשון ולשון הדין נותן; שהסופרים העתיקים מימי קדם לא יבינו את דברי הסופרים החדשים. חוזינו הגדולים ישעיה / מיכה ובו׳ בל״ם לא יבלו להבין הרבה גם בשפת המשגה / והאמנם אות הוא בי חכמי המשנה השחיתו את פני שפתנו? עוד יותה גם מאמרי "מליצינר בכבודם ובעצמם אל נבון היו כספר החתום לפני חוזינו העתיקים/ אם גם המאמרים כחריזי פנינים הם ומשובצים רק פסוקים שלמים מהתנ״ך/ כי המליצות ההן משתמשות עפ״י רב ע״י מליצינו לא בזמנן ולא במקומן, ולפעמים גם במובן אחה משונה לגמרי מאשר היה להן בימים ההם בזמן הנביאים, וא״ב מה יועילו החכמים בתקנתם? אולם בבל זאת אי אפשר להכחיש / שרוח שפתנו העתיקה וכל סגולותיה היקרות המיוחדות לה שמורות הן לנו