Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 21

21 תחית ישראל ושפתו אין תקוה להצלחת רעיון הישוב אם יוסיף להיות מוגבל בחוג צר ומצומצם של ״מנין״ חו״צ, אשר מספרם לא יגדל ואולי עוד ידל מעת לעת,- זאת לא יחפצו אדוקי.חובבינו לדעת ולא ישימו על לב, רואים אנחנו כי ב״פלג גופא" של עמנו, בנשי ישראל, לא נגעה התנועה אף בנגיעה דקה מן הדקה; אחיותינו, העתידות להיות אמות ואומנות של דור נולד, אשר על פיהן ישק הבית ומהחן ותכונתן תאצלנה על בני הבית מראשית טל ילדותם - רחוקות הן מכל התנועה הלאומית כרחוק מזרח ממערב, ולא לבד שאין את נפשן לקחת חלק באיזו פעולה לטובת הישוב ב״א גם מביטות הן עפ״י הרב בתלונה מגולה או מסותרת, ולפעמים אף בלעג שאננות, על אחיהן ובעליהן המפנים לבם לבטלה וחולמים חלומות בהקיץ, עד כי בת ישראל חובבת ציון יקרת המציאות היא בדורנו באנטיסמיט חובב אמת.רואים אנחנו ג״ב כי בנינו הבאים אחרינו, הלא הם עמודי הדור העתיד לבוא, אשר בידם נורל עתידותינו וכל משאת נפשנו, מקבלים הם את חנוכם עפ״י דרך סלולה כללית ורוח ישראל ותורתו כמעט כמו זר נחשב להם,והבנים האלה כאשר יגדלו יתפלאו לראות עבודת חו״צ וישאלו במשתוממים: מה העבודה הזאת לכם? מה האבנים האלה? ובל התשובות שבעולם לא תועילנה אז לבאר ולברר בעיניהם את ערך הדבר ונחיצותו, אחרי אשר דברים כאלה נקנים לא במחקרי השכל מחוץ בלבד כ״א ברגשי הנפש, שיש להם שרש עמוק פנימה, והרגשות לא יוכלו להבראות במאמר אחד, כמו בתנופת שרביט קסם, ואם יבראו בן לילה ער מהרה יאבדו כקיקיון ולא יכירם מקומם. האפשר הדבר באופן כזה לבלי לראות את ההברחות והנחיצות לחו״צ לעבוד ביד חרוצים עבודת ההכנה וההכשר, לפנות את הדרך במקומות מושבותם של בני ישראל ולהרים את המכשולים מארחות ההנוך של הבנים והבנות, ליסד בתי ספר מתוקנים ברוח ישראל, לערוך ולהפיץ ספרים טובים ומועילים, לא רק בשפת עבר ב״א נם בשפת המדינה ובשפה המדוברת בפי ההמון, ועוד כאלה וכאלה? והנה אדוקי חובבינו מתאמצים להוכיח כי גם דבר זה אפשר לפני קצרי ראות, בקראם בקול בלי חשך: מעשים הבו לנו, מעשים גסים ובולטים רק בתחום הישוב, אשר נוכל לנששם ולמששם בידים ממש תיכף תוך כדי דבור, וכל שאינו סומך על נם קפיצת הדרך ובוחר דרך ארוכה וישרה שומר רוח הוא ואין לו חלק בנחלת חבת ציון. גם בדבר יחם חלק ידוע מהלאומיים והציוניים לתובחות עמנו על עון - אנו רואים ג״כ סימני דלות הדעת וצרות המח. לפי דעת אלה אסור לכל אוהב עמו באמת להביט און ביעקב'ולראות איזה מום או מגרעת בנוי קדוש, כי ישראל גוי אחד בארץ הוא, עם סגולה, לפיכך אנחנו חיבים רק להודות ולהלל ולשבח בכל התשבחות שבעולם, רק לקשור כתרים לראש כנסת ישראל ולזמר לה תמיד בזמירות: מה יפית, כלה נאה וחסידה, כלך יפה כלבנה וברה כחמה ומום אין בך! וכל איש