Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 19

19 תחית ישראל1 ושפתו משלחת מלאכי רעים, מיום ליום ירבה ויפרץ מספר העניים והאביונים המבקשים לחם עוני ואין ובמעט איש בשר זרועו יאכלו,- והנה קם נדיב גדול בישראל אשר יעץ נדיבות להמציא רוחה לאסירי עוני ולתור להם מנוחה בארץ רחוקה, בהקדישו למטרה זו את כל הונו הרב והעצום. היש בזה איזה מקום לשאלה נבערה, אם מצרפין את הברון הירש למנין הנדיבים בישראל? למי נאוה תהלה וברכה אם לא לנדיב כזה, אשר כמעט עוד לא קם כמוהו בישראל? ובאמת כל לב אוהב עמו יהנה לו כבוד ותודה על מחשבתו הנתלה וכונתו הטובה. וחו״צ כראשי חובבי עמם באמת ולב תמים דרושים להיות בראש המברכים את הנדיב הנעלה הזה והנושאים לו תשואות חן ותהלה. המה צריכים להיות גם בתוך ראשי המתעוררים והמעוררים לעזור על ידו ככל האפשר <כמובן, לא על חשבון עיקר פעולתם בישוב א״י); בדבר צאת המחשבה הטובה לפעולה רצויה ודרושה אל החפץ, לא רק מאשר רב טוב צפון בזה לא״י, כי שטף העניים הרבים אליה לא יגיע, ב״א מצד טובת הדבר בעצם להחיות נפשות רבות מישראל. אמנם בקרב לבם יוכלו להתעצב על אשר לא הואיל הנדיב להקדיש את שפעת אוצרותיו למטרה יותר רוממה ונשגבה ולהניף גשם נדבות על נחלת אבותיו, אבל בכל אופן אינם רשאים להתעקש ולהסב עין מראות נכוחה כי דבר גדול אומר נדיבנו זה לעשות, דבר אשר ברכה רבה בו אם יקום ויצא לפעולה. והעיקר, כי הדבר ההוא אינו נוגע לרעה ברעיונם אף כמלא השערה: **#■יז י-ד• 1 ■■ .'1״ז_ וו1 '.־ז|1ו.:נ1וז'דו11ו־>חו)1)ו1111(1זל0<ו<1ן411.1־ ~/זת1ז~לו~־ן״ 1^1!!יזו:׳תז־<'[[_ךן~־ךןן־ךןן-־וון1וןןןוןן^1^ן-ן^ןן־^ן(^,^ו_^_^_-;ןן1__^^1[_11-|^_^^_-^-^^^<^__^^^י>ן^<ןןן^^^י־י>^<ו ישוב א״י עצם מטרתו הנשאר, הוא לטעת חיי עולם, חיי נצח לעם ישראל, וישוב ארגנטינה אינו עוסק רק בחיי שעה לאישי ישראל; ישוב א״י מרום תעודתו להכין ולסעד עמודי ע ת י ד ו ת י ו של עמנו, לחבר את הקרעים בעצם האומה ולרפא שבריה, לתת אמץ ותוקף לרוח ישראל העתיק והכביר, למיטב דרכי הלאום וסגולות נפשו, ובישוב ארגנטינה לא דבר הכתוב אלא כ ה ו ה, כל עיקרו דואג הוא רק להטבת המצב החמרי, לקיום הגוף ומלואי כל צרב^&ובן הדבר־ בי לפי שנר~התעורות"~של שני הישובים האלה כן שונים הם גם הדרכים המובילים אליהם. ישוב א״י הוא עבודה היסטורית, עבודה לדורות, ובעבודה זו לא המעשה בלבד הוא העיקר כ״א גם המדרש דרוש ונחוץ, כל צעד וצעד צריך עיון מכל צד, והעיקר היותר גדול הוא לא הכמות כ״א האיכות. בישוב זה יסוד בית ספר מתוקן, הראוי להציגו למופת, שקול הוא כנגד התנחלות משפחות רבות בארץ; עריכת ספר עתי משובח אף היא מקרבת אל המטרה במדד, ידועה, ועוד כדומה. מה שאין כן בארגנטינה, שם הישוב נושא עליו חותם אחר לגמרי, וחומר החותם גלוי וידוע לפני כל המתעסקים בו. אמנם בראשית התעוררות הישוב החדש הזה גבראו לשעתם גם חובבי ארגנטינה לוהטים, אשר טבלו בנהר דינור ממש כמו חו״צ ויאמרו בלבבם וגם הכריזו בקהל בקולי קולות כי באה העת לחונן עפר ארץ־הכסף, כי שם צור, ה׳ את הברכה ליסד