Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 14

פ ר ד ם 14 •בבואם לרפא את שיר עמם ולאחה את הקרעים בבית יעקב; אין בחם לא בידים ובמעשה רב, כ״א בפה ובדברים בעלמא. מי מאתנו לא ידע מה טיבן של רב אסיפות חובבינו בתפוצות ישראל? אנשים טובים ותמימים מתאספים יחד בבונה רצויה להמתיק סוד ולהתיעץ בדת מה לעשות; והנה קם שאון ואין קץ לדברים; קול הנאספים נשמע בדמה ולשונם כמעין המתגבר; עוד זה מדבר וזה בא להכחיש את הראשון בשיחה ארוכה ונפוחה ובהצעות נאות ונפלאות; ובא השלישי תוך כדי דבור לא להכריע בין ההולכים לפניו כ״א להוציא את בל רוחו בקהל רב באגודת עצות טובות ופרועקטים חדשים ונצורים לא שערום הראשונים; וכן הרביעי והחמישי ובו׳. ויהי בחצי הלילה ותבל האספה; אך הדברים טרם יבלו והכרת פני להבים של הנאספים תענה בם כי עוד,,לאלוה ■מלים די והותר לאספות רבות המתרגשות ובאות. בן; למען ציון לא יחשו חובביה ואין מחסור בקולות חוצבים נחלי להבות אש. אולם בהגיע תור המעשה אז הכל סר יחדו נסוגו אחור. יש מציעים ויועצים; יש ויש ראשי מדברים בבל מקום; אבל עושים ומעשים כמעט אין; ובדברים בלבד הן לא יוסד אף דבר היותר קל. אם בעשרה מאמרות נברא העולם; הלא המאמרות ההם מפי עליון יצאו; מפי אל עושה פלא; אבל בני ארם לא יצליחו לבנות ולנטוע אף באלפי מאמרות. אמת הדבר בי בתוך שפעת העצות והצעות הנבראות בחום האספות רבות הן הפורחות באויר ומקומן יכירן רק בעולם שבולו דמיון, אולם ישנן גם הצעות טובות ויפות; הקלות באמת לצאת מכלל מחשבה ולהתקיים בעולם המעשה לו - לו חובבינו לא היו רק נאה דורשים כ״א גם נאה מקימים; לא רק בעלי דברים כ״א גם אנשי מעשה; אך לאסוננו כל חובב ציון מצוין רק כגדל עצה ולא רב עליליה ואין ידים לפעולה ועבודה. טובי חו״צ בבל מקומות מושבותם אמנם לבם יכאב על האומרים לזכות את ישראל באמרי שפר בלבה יודעים הם שלא המדרש הוא העיקר אלא המעשה ועיקר זה חסר אצלם; אבל ישעשעו נפשם בתנחומות אל כי מקום אחר ימלא את החסרון 5 בה יחשבו בעיר פלונית; כי שם בעיר אלמונית פועלי אמת שפעולתם רבה באמת וכל הידים מלאות עבודת הקדש; ובעיר אלמונית יתנחמו בתמימות, בי בעיר פלונית מרכז המעשה ושם כל אחד מן החובבים הוא איש חי רב פעלים. . ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון - התמונה המעציבה הזאת נוראה היא ותהי לקינה; אך עוד יותר איומה ומעציבה תמונת צעירי ציון עמודי התוך של עתידות העם: ישבו לכסאות ימללו צעירי בת ציון-וכן התמו. אמנם לא תמיד יצאו חובבינו ידי חובתם וחבתם בדבור בלבד; יש שיצאו לפעמים רחוקות חוץ לגדרם לעשות גם איזו מעשים ופעולות; אבל גם אז רק היונה רצויה ולא עצם הפעולות והמעשים; כי כמעט תמיד אינם מתונים ומתוקנים