Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 12

6 ר ד ם 12 והחרדים, מן המחמירים על עצמם בדבר הזה וגם אחרי "הבשר הרבנים" יניעו ויעמדו מרחוק •ו", ומהצד השני הלא המה הנאורים המתהללים בזהר אירופה וגאון המאה הי״ט ומביטים בשאט נפש על דורש ציון, כמו על דורש אל המתים ומשמר הבלי שוא, מה להם, למשכילים אירופיים גמורים, ולציון העתיקה בקצוי אדה? כל העוסק בענין ישוב א״י הרי הוא בחזקת נסוג אחור וכופר בעיקר ההשכלה של המאה האחרונה המהללה בתשבחות, ומקומו יכירנו רק בין מורדי אור והולבי חשך מצרים. ואם גוסיף עוד על אלה את האינדיפרנטים, שהם הרבים בכל המפלגות בעמנו, האנשים חובבי עצמם ובשרם, שאין להם בעולמם אלא ה״אנכי" שלהם ומביטים בקר רוח על כל תנועה רוחנית, תהי מה שתהיה,- אז נמצא במחנה חו״צ במקום ״כולי עלמא״ רק שארית ישראל, מתי מספר יחידי סגולה. דרשו מעל ספר החשבון של חברת התמיכה ותוכחו לדעת כי בבל רחבי ארץ רוסיה בתוך ארבע מאות רבוא תושביה היהודים נמצאו רק בארבעת אלפים המתנדבים בעם להמנות במספר חברי החברה. ועליגו לשים עוד זאת על לב, ששגגה גדולה היא לחשוב בתמימות כי חזקה על חבר שחו״צ הוא באמת ותמים; כרובם נחשבו במספר חו״צ עפ״י טעות רק באשר משלמים הם סכום ידוע לשנה, ומשלמים הם עפ״י מקרה רק באשר נ ת ב ע י ם הם ונותנים לדבר זה, כאשר רגילים אחינו לתת לכל דבר שנתבעים עליו בין למשכן בין לעגל להבדיל. ואם באופן כזה נאבה להוציא 'חשבון נאמן נמצא שמספר ״המלקקים׳/ חו״צ הראוים באמת להקרא בשם זה, בהיותם נאמנים בלבם לרעיון ישא״י, עוד פחות מאד מאשר יחשבו בהשקפה ראשונה נם המדקדקים, כמעט לא יותר מ״אחד בעיר ושנים. במשפחה״. וזה כל פרי התנועה הגדולה, אשר התחוללה בקרב עמנו בקולות וברקים; אלה הן ביחס הבמות התוצאות המזהירות של צבא הרעיון הרם והנשא, רעיון תחית העם! אמנם אם חזון מעציב ומכאיב לב הוא לראות עניות חו״צ בכמותם, עוד רע ומר מזה במרה כפולה ומכופלת להתבונן אל עניותם הנוראה - אוי לנו אם נאמר!- באיכותם . עניים הם חו״צ, ראשית כל, במובן החומר הפשוט, ביחס הכסף העונה את הבל בכל עת ועונה. שלומי אמוני החובבים כמעט בולם יושבים בסתר המדרגה ואינם מתלוננים בצל הכסף; כמעט כולם הם מסוג בני אדם שרוצים ואין להם. יש רצון, יש תשוקה עזה - ואפס כסף . אמת, לא המטבע הוא העיקר בעולם הרעיונות, *) אם הדבר הזה הגלוי לעין כל דורש עוד הוכחה ומופת — עצי פרי הדר יוכיחו. במה דיו נשפך ע״ד שאלת האתרוגים, וגם עתה למרות האסור החמור של במה ובמה רבנים הרובץ על ״ממזרי קורפו", החרדים המהדרין יוסיפו לפטם את היונים בעלי הפטמים ככסף מלא, בי "זה אלי ואנוהו״— דוקא בפרי עץ יוני ולא חלילה באתרג ארץ ישראל.