Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 11

1נ מחית ישראל ו ש פ תל המחיה את בעליה. מה טוב ומה נעים! מה יקר אף נשנב! הרעיון. רם ונשא מאד / נם דברים יקרים לא נעדרו, דברים בשפע רב, הקולות לא יחדלו, קולות רעש גדול ואדיר, קולות חוצבי להבות אש שלהבתיה, אך המעשים - הוי המעשים, לעומת הקולות והלפידים, מה מעטים הם ודלים, דקים מן הדקים. אם למשמע אזנים נוכיח אז גדלה וגברה התנועה למעלה ראש עד אפם מקום, אבל כאשר נבוא לשפט למראה עינים אז אי אפשר לבלי לקרוא מקרב לב נשבר: אוי ואבוי לעינים שכך הן רואות! בטרם כל גדל הכאב מאד למראה מעוט מספר הנקראים בשם הו״צ בכמות. תנועה נשגבה כזאת אמנם יש בכחה לחולל גדולות ונפלאות, להעיר ולעורר את כהות הלבבות הנרדמים, להגכיה ולהשגיב את הרוחות השפלים והנדכאים, וביחוד את בחורי העם וצעיריו, אשר ידיהם אינן מלוכלכות עוד בעסקי החיים הנרפשים ולבם עוד "ער למחשבה ברה ורוחם נוח ומסוגל להתפעל ולהתלהב מכל אידעע נעלה, ואף כי מרעיון רם על כל רמים כזה; אבל במה דברים אמורים, בעם אשר לא חדל להיות לו ארח ככל העמים תחת השמש וזרם החיים הטבעי לא פסק עוד בכל אבריו המחוברים, לא כן בעמנו העומד למעלה או למטה מן הטבע. תנועת הישוב בקרבנו לא הקיפה את כל גבולות המחנה ולא חדרה לתוך פנות כל העם, אף לא לתוך רובא דמינכר בקרב. בחורי ישראל, אפם בקצהו נגעה, במתי מספר אשר כמעט נער יכתבם. אמת הדבר, לפני איזו שנים, בראשית התגברות התנועה, חזו להם חו״צ משאות שוא, כי רעיון הישוב כבר שפך את רוחו על כל בשר והעם כלו ,ממסד עד הטפחות מסור לו בכל נפשו ומאדו, ויאמרו להוכיח בזה במופת חותך לעיני מתנגדיו את כל תקפו וגבורתו של הרעיון, יען וביען -"קול ההמון כקול שדי" וכו׳ז גם היו סופרים מהעבר השני אשר התנפלו בשבט עברתם על חו״צ הלוקחים גדולה לעצמם ויבואו עליהם בטענה קשה 5 ״אטו כולי עלמא לאו חו״צ נינהו?״. אולם, למגנת לב, כל מי שיש לו עינים בראשו ואינו עוצם אותן בבונה יכיר וידע שאין כל ממש בדברים כאלה, וכל האומר "כולי עלמא" חו״צ הם וכל ישראל יש להם חלק בתנועה החדשה-אינו אלא טועה נלהב או מתעה החפץ לזרוק אבק בעיני התמימים המאמינים לכל דבר. דנה לפנינו מצד זה חסידים ומתנגדים יראים וחרדים, שעודם מחזיקים בתומתם הקדושה ומחכים בכל יום שיבוא פתאם לפתע "עם ענני שמיא" עני ורוכב על החמור לעשות נפלאות נתלות לבדו. בעיניהם ציון של החובבים היא לא ציון המצוינת שלהם, לא ציון העתיקה והקדושה, כ״א ציון חדשה מקרוב באה, ציון אחרת זרה ומשונה, אשר בדו מלבם צעירי הדור החדש החכם בעיניו, וכל פעולות חו״צ בעיניהם הן רק כבנין ילדים שכולו סתירה ודחיקת הקץ. לחנם טרח בעל הספר ״שיבת ציוך לאסוף תעודות רבנים גדולים וטובים, המחבבים את חבת ציון על העם ומורים לו בפירוש היתר גמור לעסוק בצרכי עבודת הישוב, ~ הם, היראים