Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 290

עמליה-או יקר מזולל, הזיון תיגה בחמש מערכות, המחזה בספרד, שנחים לפני גלות היהודים, מאת יעקב בן צדוק נארדאן, ווארשא תרנ״א. הדרושים לנו בספרות העברית גם הזיונות׳תוגה? התמצא ספרותנו חפץ בחזיונות בכלל? כל המוסיף שאלה כזאת על המון שאלותינו, עתיר ליתן את הדין על זלזול הספרות העלובה. מדוע לא? מרוע תהיה ספרותנו יוצאת מן הכלל וחלקה יגרע מספריות העמים? האמנם יאי עניותא לספרות ישראל, כאשר יורו רוב סופרינו הלכה למעשה? אמת, שאנו אין לנו בוד־משחק עברים ותקוה אין לחוזי חזיונת בשפת עבר שמעשי ידידם יעלו להתפאר על הבמה לעיני קהל רואים מוחאי כף? אך מה בכך? האם כל עיקרו של חזיון הוא רק להראות, ואם לא יחברהו היוצר מתחלה לשחק בו הורע מזלו ויאבד ערכו מספר העשוי למקרא? אין כל ספק בי חזיון תוגה בחמש מערכות, למשל, יכול להשיג את מטרתו לא פחות מספר בלי מערכות, ואולי עוד יותר ז יכול הוא לעשות על הקוראים רושם עז ונמרץ אשר לא יכרת ולהביא ברכת טוב. אולם נחוץ לזה תנאי קטן אחד - שיהא החזיון כתוב בדעת וכשרון והמערכות ערוכות בטוב טעם. הדבר הקטן הזה חסר לגמרי בחזיון אשר לפנינו, וצר לנו מאד, כי בזה הניח 'מקום למבקרים הקשים להתגדר בו ולהוציא משפט קשה כי - ה ע י ק ר חסר מן הספר. הבה ונעביר לפניכם בקצרה את תובן החזיון והשתתפו גס אתם בצערנו. ל ט ו מ א ש אחד מראשי כהני האינקוויזיציאן בספרד יש אח פרץ, אשר נשבה לפני תשע שנים, אחרי אשר "חשף זרועו ובימינו ישע" במלחמת הכושיים ושם "חץ שנון חלף ומחץ רקתו" וכדרך נם נרפא מחץ רקתו, אכל בלכתו אל אחד האיים להחליף כח נשכה אניתו ונמכר לעבד. לאיש גכור זה יש בת—ע מ לי ה, הגבורה של החזיון, שאותה יאהב כנפשו אחד החורים ח י ר ם, המיועד לה עפ״י דודה, והיא, כנהוג, אוהבת איש עברי עזרא, אשר הציל אותה, כנהוג, משני פריץ חיות בלכתה לצוד ציד, והוא גם הוא אוהב אותה. עזרא זה, למען הסתר מחמת האינקוו., אוה למושב לו מערה בעמקי יער, אשר שמה "לא יחדר כל עפעף". במערכה הראשונה רואים אנחנו את המסתתר הזה במערה לבדו שופך שיחו לפני אל מסתתר ומדבר אתו משפטים על אשר יעלים עינו מעמו לעתות כצדה . עודנו מדבר ושמעי, אחד האנוסים בן משק בית פרץ, בא לבשרהו בי נבון יהיה לקבלת פני עמליה "אהבה וחן מפתחי פיה לשמוע". בין כה ולעמליה בא עבד חירם להודיע נאמנה בי נפש אדונו "כלתה לשבוע תמונתה היפה". אח״ב תספר עמליה באזני א ל ב י ר רעותה ואומנתה את רוב אהבתה לעזרא ועזוז נוראותיה, כי "לא בחציר צצה ותמוללה, אם תשורש מלבי אמות אשתוללה״. ותגלה לה עצתה הטובה אשר רחש לבה להמלט מהארץ ביחד עם אהובה. העצה נפלאה היא באמת: היא תמצא לה איש בלבבה לעשותו שליח לדבר מצוה, שיבוא לפני דודה ויספר לו בי בא הוא מארץ שביו של אחיו פרץ הנמכר לעבד עולם ואשר חפשה תנתן לו אם ימהרו לתת בעדו כופר, ואז תאיץ היא בדודה לשלוח אותה לעבור ארחות ימים לפדות את אביה, ודודה, במובן, יסכים לשלוח עלמה רכה וענוגה למרחקי ארץ, ואז תצץ אח הארץ בהשקט ובטחה, ואז, כמובן, יצא אחריה סמל אהבתה,