Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 289

בעבורה המועילה הזו. אבל הצורך בספרים טובים רמקי־א הילדים רב היא ונרגש מאד. לזאת דבר טוב ערמה ר״י גרזובסקי בבחרו להביא פרי טוב מן החוץ ויתרגם לשפתנו ספרים טובים ומועילים הערוכים בשפות אחרות לרוח הילדים. בארבע המחברות שלפנינו הראה המתרגם שלא יחסר לו טוב טעם הודע הוא לבחור בספרים טובים, בספורים קלים מושכים את לב הקורא הרך ובידיעות הטבע הכתובות בדרך קצרה וקלה לרגל הילדים. שפת המתרגם צחה היא וקלה .באופן שירוץ בה הקורא הקטן ולא ימצא לפניו כל מכשול. באיזו מקומות ישכיל המתרגם לשפוך על הספורים מרות ישראל ולתבלם בטעם עברי , ובזה יראת לדעת שיורע הוא ומבין את מלאכתי. הנה למשל במאמר ״המעין״ (ההבל ומלואה), ששם יספרו נטפי המים כ״א את תולדותיו, יוסיף גחובסקי נופך נחמד משלו ונטף אחר בהיר יספר בקול דממה דקה לאמר: ״אני הייתי דמע - עין אשר שפך אחר מאחיך בבואו לראות את ירושלם השוממה׳/ ויען האחר ויאמר: "ואני הייתי נטף זעה על פגי אחד מאחיך האברים■ העובדים את אדמתם על הררי ציון וירושלם". אולם על המרה הטובה הזאת יפריז לפעמים על המרה ויבא הדבר לירי קלקול / כי הוא יהפך ירו תמיד על הנפשות הפועלות בספוריו' גם על המעשים והמאורעות ל יה ד אותם, שלא לצורך בלל, ולפעמים קשים גרים כאלה לגוף הספר, הגה, למשל, בספור "בערמת השלג" אשר מקום המעשה הוא הרי יורה השוויצרית והנפשות הפועלות הן רועים ממש, המתרגם חשב לחובה להפשיט את הצורה הנכרית ולהלביש את הספור כולו צורה עברית כשרה. וכל הטורח הזה למה? מה היה המקרא חסר אם היו הנפשות הפועלות לא בני אברהם יצהק ויעקב רק צרפתים או שוויצרים גמורים'. האמנם על ילרי העברים לחשוב כי היהודים ממלאים חללו של עולם ולית אתר פנוי מהם?׳ או האם אפשר הדבר שנתמעט כל שהיא כה המושך של הסופר על לב הילר התמים לו נקרו ויאתיו המעשים בקרב בני עם נכר? או בספורו "אל ארץ החדשה" יוני אחד ביפו יגמגם בלשונו בשפת עבר כאיש אפרים בשעתו, או במקום אחר, במחברת ״השמים והארץ״, נראה צעיר דרור בלבושו ועליו בגדי שרד חדשים, כי בא בקיץ הזה אל ביה״מ הגבוה בירושלם. ומה יענה המורה לתלמידו אשר יקשה לשאול בחמימותו: האמנם היונים ביפו דוברי עברית הם ובירושלם יש בית מדרש גבוה שתלמידיו לבושים בנדי שרד? אך כל הקטנות האלה אינן נוגעות לעצם טיב המחברות "שכית ההמרה". ואם יוסיף מר גרזונסקי ללכת בדרך זה ולהביא לספרות״הילדים שלנו בבלי טהור מנחות הדשות מחוץ, מזמרת הספריות האחרות, במו כפורי הילדים של אנדערסאן הנחמדים ויקרים וכדומה, יביא ברכה מרובה לספרותנו, הצריכה לאותו דיר במאד מאד.