Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 283

£ 6' ו* י ם ח 1' ש י, 6' 283 האחרים שהרבה לכתוב - יש לו חלק בניצוץ הדרוש למספר ספורים % לו עין צופיה ומתבוננת אל הליכות העולם כמנהגו, וגם לא יחסר לו לפעמים הכשרון לתאר עלי הגליון את הדברים שראו עיניו. ובטוח אני כי לו כתב י״נ ג״ב את ספורו זה, למשל, בשפה המדוברת, אז הוציא מתחת ידו דבר מתוקן ויתן לנו המונה נאמנה מהחיים שהוא בא לתאר ולא גבב דברים בעלמא במקום שראוי לקצר, אז אולי לא קצר במקום שראוי להאריך ולצייר צורה שלמה, וביחוד לא האריך, אך הוא כתב את דבריו בשפת עבר, בשפת המליצה, ויהי תחת מספר ספורים ל״בעל״לשוך, ויצבר כעפר פרחי המליצה, *פרחים נובלים״, והחיים בעצמם ירדו לסתר המדרגה, לקרן זוית, או נבלעו בקרב המליצות הרבות והעצומות ולא נודעו כי באו אל קרבנה. אך נשים נא עין על הספור ונראה מה יתרון ל״בעל הלשון" שלנו. הבה ואספר באזניכם תוכן הספור אשר לפנינו בדברים אחדים: נער היה בצקלג אשר בליטא ושלמה שמו, והיה הנער ההוא "דגול מרבבה גבור ונערץ׳/ אמנם לא נאזר בגבורת היד, לא כי."רטפש בשרו מנוער" רק "חוקר וסוקר הוא וגולה עמוקות במפרשי ים התלמוד, ויש אשר יצא בחרב לקראתם וצעה ברב כהו ומכה את מדין בשדה מואב". אך מה תסבן חכמת המסכן ושלמה בן להורים עניים. בנימין אביו יושב כל היום בביה״מ ״נדכה ושחוח כנחש עקלתון״ ומצפה לשכר ברכה אשתו, אשר אף היא יושבת לפני ה׳ בביה״מ — ומוכרת לבאי שעריו פול וקטניות . כמובן, אשת חיל זאת הרבתה לפרנס אישה ובנה בבכורות קללותיה וחלביה; הרבה יתר מלחם לאכול . מלבד זאת התענה עוד הנער תחת יד אביו הקפדן, שהיה מלמדו חורה ביד חזקה ומקל חובלים ולא נתנהו לפנות לבו לבטלה אף רגע אחד. ויהי במלאות לנער שש עשרה שנה "ביום אחד בבקר" ויפצר באביו לתתו להיות גולה למקום תורה לישיבת אל-מזון. ויגער בו אביו ויזהירהו שעוד מעט "ינטש בלחי" לעיני כל הנצבים אם יוסיף לדבר אליו בדבר הזה, כי ירא פן "יפקד שם את הארורה" כלומר ההשכלה, כי יודע הוא את הישיבות בימים האלה שנערים "כסוסים מזוינים יצהלו" והמורים לא ימשלו עליהם ביד חזקה כדרוש. והנה אחרי שקלי־וטריא שארכה איזה ימים ואחרי אשר האב באמת קיים את מאמרו ״וינטש בלחי" אחת ושתים, נענה האב באונם לדברי בנו. ויצא שלמה מעיר מולדתו צקלג, אשר כל עמה נאנחים ויושבים "איש תחת כפנו ותחת תאלתו", ויבא לאל-מזון ושם שברו הרבה מאד—מחצית השקל לשבת, ויהי שלמה שמח בחלקו השמן, ועוד יותר גדלה שמחתו כאשר אנה המקרה לידו לחבר טוב את אחד מבני העשירים משה מי - זהב. זה הנער משה בא גם הוא אל הישיבה , אך לא "כעני ורוכב על מקלו". היא היה בן להורים עשירים, אשר לא אצלו ממנו כל תענוגות בני אדם. אביו נפתלי היה "מושל במאת אלף שקל כסף בעשתרת קרנ׳ם", לו חנות בנויה לתלפיות והוא יושב "בעלית החנות בלשכת הסופרים הוא וסופריו וחושבי חשבונותיו" יושב וחושב חשבונות ועונה לקוראיו "לדופקי בתשובה". גם יודע ספר הוא, כי קורא ושונה מקרא, משנה, גמרא, רמב״ם ונו׳"כלם בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים" מעל הספר ״חק לישראל״, הרבה הרבה יפזר המחבר חצים מאשפתו על תורת נפתלי ורבני פולין ובכלל על סדר הלמוד בפולין, אשר המלמדים שם "יבלבלו את יצועי התורה׳/־- בשמו בעצמו ובשם המורה הליטאי שבא לההם ״איש האשכולות ואדם ביקר, קופת