Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 282

מצר אחר ועשירותה מהצד השני. כי עניות השפה מנולת לא מעט את "ספרותנו היפה״- האמת הזאת גלויה עתה לעין כל. אם יאי עניותא לישראל - בזה יש עור חלוק דעות, אבל לכל הדעות לא יאי עניותא לשפה ספרותית. מספר בעל כשרון נאמן החפץ לתאר את החיים כהויתם ממש עם פרטיהם ודקדוקיהם וכל דקות הגונונים שלהם, בלי הפרזה או גרעון של קו קטן אחר ושרטוט קל, הוא לא יוכל להסתפק ברמזים ואסמכתות ״ במלין ומבטאים הקרובים אל הבונה המחיקה הדרושה ,- ושפתנו במצבה עתה עוד לא תוכל למלאות ספקו. הסבה הזאת עוררה, לדעתי, את הארי שבחבורה, הנחל במספרי זמננו רש״י אבראמאוויץ להקדיש את עטו הנפלא לשפה המדוברת. "נפשי חשקה ביהודית וארשתיה לי לעולם"-כה יספר בעצמו בציונים לתולדותיו שנדפסו ב״ספר זבחף, ויבאר את סכת החשק כי לא נתנה דמי לו השאלה הידועה: למי אני עמל? אחרי כי רב בני עמנו אינם יודעים את השפה הקרושה. אך לא נשנה אם נוסיף כי מלבד הטעם הזה נפשו חשקה ביהודית יען כי שפתה ברור מללו לו, בלי "ויש״לישב ברוחק״, כל אשר יהנה רוחו הכביר, וצייר אמן כמהו לא יכול למצא קורת רוח בשעשוע ״סחור סחור לחיים לא תקרב״... אולם עוד יותר מן העניות תזיק ותקלקל לרב מספרי ספורים בקרבנו העשירות של שפתנו במליצות התנ״ך השגורות בפי הסופרים והמה מרבים להשוזמש בהן במקומן ולא במקומן, בזמנן ולא בזמנן. יש עושר שמור לבעליו לרעתו-ומהמין הזה הוא העושר ב״מליצה", אשר תעביר את האדם על דעתו ועל דעת המקום ותטה אותו מדרך החיים לארחות עקלקלות. "בעלי הלשון" בקרבנו אם יכתבו "מאמרים" ויבחרו שפת יתר לשם יחוד הפסוקים עוד הקורא הסבלן יוכל לסבול, אולם בבואם בעב הענן לחוג הספרות היפה ושם יאריכו לשונם הנמלצה אז דרכם לילך ולהזיק להחיים ויכאיבו את הקורא שלא חסר לו חיך טועם . שתים רעות תעשה המליצה למספרים המחזיקים בה. האחת, כי היא, כאמור, תמשל בסופר אשר אליה תשוקתו ובקסם שפתיה תמשכהו כמו ברסן מתעה, והוא ירוץ אחריה אל כל אשר רוחה ללכת או יותר נכון לשרך דרכיה, כי יחשוב אותה לעיקר, לתוך, והחיים כהויתם לטפל, לקליפה ז ובכן תתייצב המליצה "בעבי נבי מגנה" בין הקורא והחיים המתיארים, ועל ידה שורר כמעט תמיד "לקוי־־החיים" לפני עיני הקורא. עפ״י רב לקוי שלם ולכה״פ לקוי חלקי... וזאת שנית, כי היא תעור את עיני המספר ותפתהו בחלקת שפתיה לגבב דברים בעלמא, לטפל בענינים אשר בפני עצמם אין להם כל ערך ורק המליצה המלבשת אותם תוסיף עליהם לוית חן בעיני מחבריהם התמימים. הרעיונית האלה עלו על לבי בקראי את הספור ״פרחים נובלים״ אשר לפנינו * מחבר הספור, כפי אשר תענה בו הכרח איזה מקומות כספורו זה ונם בספיריו