Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 281

על האדמה הזאת״ *) , חלדי זה יקרא עוד באמצע הנסיעה כי המסע הזה לרצון הוא לו, ובסוף הנסיעה יאמר בפה מלא כי "רוח אחרת היתה עמי בראותי את האחוזות בישובן ונענועי לארץ הזאת תקפו עלי מאד".- ולא נפלאת הוא. נענועים באלה יוכלו לתקוף לא רק למראה דנים, כי הס יפעלו בכל תקפם נם על קורא הספור הנחמד הזה. ומי יתן וירבו כמותו בספרות ישראל. פרחים נובלים. ספור מאת י״נ גאלדבערג# פטרבות 1891. אם עניה היא ספרותנו בכלל, הנה עניה היא ביותר חלקת הבעלעטריסטיק שבה. פה תראו סימני דלות, עקבות עניות נוראה בכל פנה ופנה. "הספרות׳היפה" כמו שהיא אצלנו איננה כלה נאה ביותר, וביחוד חסר חוט של חן לספוריה המעטים ודלים. אמנם ישנם בקרבנו באלה האומרים שעניים אנחנו רק באותה שעה וספרותנו היפה עשירה היתה בדור העבר, בימי מאפו וסמאלענסקין. אך מלבד שכסא של שתי רגלים איננו יכול לעמוד הכן, ועלובה היא הספרות שעולמה עומד רק על שני סופרים בלבד, הנה נם בדבר הסופרים ההם עוד יש הפרזה על המרה. "הנפילים היו בארץ",-כזאת נשמע תמיד בפי מעריצי העבר ומקדישיו. אך האם כן היא באמת? מאפו אמנם היה בעל כשרון נפלא ומיוחד במינו לספר ספורים, אבל בד״א בספורים׳המתארים אהבת ציון וחייה בימי קדם, בימי הנביאים, שאז נפתח לפניו אוצר נחמד לרוחה לקחת מן המובן אבני׳־שעשועים, אבני״משכית, ולסדרן בסדר■ נעים ויפה, אז מדברו נאוה באמת כי רוח הנביאים דבר בו ועל שפתיו יכונו יחדו אמרותיהם המסוגלות י לחיים ההם, אולם בשובו להתהלך בארצות החיים ההוים, בבואו לתאר לפנינו את הבריות בימיו שראה אותן בעיניו - אז לא הספיקו לו הכתובים בשלל צבעיהם הישנים, ואז נסה לתבל את שפתו הצחה בלשון חכמים, ובכל זאת לא עלתה לו יפה ולא הצליח, וברומן "עיט צבוע" תמצאו עפיזורים מיוחדים מצוינים במינם, אך בכללו היציר החדש איננו דבר מתוקן. וסמאלענסקין - הדבר הזה בלבד שסמאלענסקין יכול לעמוד איזה. זמן בשורה הראשונה ועל ראשו נזר ראש מספרי ספורים בקרבנו, די יהיה בעיני כותב דברי ימי ספרותנו החרשה העתיר לבוא לראות בו תעורת-העניות של ספרותנו היפה וגם עניות הדעת וקלקול הטעם היפה של קהל הקוראים בזמן ההוא ... אך מדוע אין לנו בש״ע מספרי ספורים טובים? סבת הדבר היא עניות שפתנו *) על זה שקיל למטרפסיה מהמספר בהשיבו לו כי רק "האומר חיים לשמן של אודם ואצ״ל למין בשר פלוני שאתה אוהב, כבד לו לראות חיים במקום הזה". העוקץ הגס הזה הפורץ גדר ד״א לא נברא כפי הנראה אלא לשלם מם לרוח הקנאות ששלם במחבר בימים עברו, ומוג לו שלא גברא.