Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 277

רתת, התלהבותם לרעיון הקדוש לא־ תעבר את הגבול הנאות; במנוחת הנפש וישוב הדעת יפיצו אור בהיר על תולדות האחוזות בשדה ובתי החסד בערים, גם יורו הלכה למעשה בהליכות עולם .הישוב כבקיאים אמתים בדבר ׳ ולא כהני סופרי חו״ל המומחים לכל דבר, שנהירין למו שבילי הישוב כשבילי דרקיע ושופטים בעד ערפל על כל פרטי *נתיב-החלב״... גם בדבר תהית השפה נראה בארץ לא תנועה לשעה קלה, תנועה קולנית הבאה להרעיש העולם באותו הרעש של "החבית הריקה׳/ כאשר ראינו ושמענו במחנה הדוברים בחרל, ב״א תנועת חיים במלא מוכן המלה. כי לא דבר מלאכותי הוא הדבור העברי.בארץ העברים, רק כל עיקרו הוא דבר טבעי ופקודת הצורך, יען שם ״יכביד האונס ידו על כל קטן וגדול לברוא לו כלי מבטא, למצוא לו מפלות ללבב אחיו׳/ שם "התמימים האלה לא ידעו בשעה שהם מנסים כה לשונם כי בדיה המה בוראים; ככל מעשי הטבע העושה גדלות ואינו יודע מה הוא עושה ואם הוא עושה". ולא נפלאת היא אם שם ימצאו חכמי הלשון כר נרחב לעבודתם, ובהיות עור להם לעזר שפת ערב הקרובה לשפת עבר יוכלו באמת להחיות את לשוננו ולחדש כקדם נעוריה. ואמנם כבר תמצאו ב״ארץ" ו״מירושלם" הרבה חרושים טובים בשפתנו, אשר האמת הטביעה עליהם את חותמה. גם המהדרין מן המהדרין, שומרי משמרת שפתנו על טהרת הקדש, אף הם.ימצאו מלין חדשות הרבה שיסמכו את ידיהם עליהן כי ראויות לזכות אזרח בשפת עבר בלי שום פקפוק, ולא רק מלין חדשות כ״א גם מבטאים וניבים חדשים עצהיו״ט. בכלל תרגישו כי מציון תצא תורת שפתנו להלכה ולדבור, ושם יפתח לה מקור חיים ואוצר ברכה. נקורת-הבובד בספרי ״הארץ״ ו״מירושלם״ הוא המוציא הנכבד בעצמו. הכהות הספרותיים באיי לע״ע עוד דלים הםוחלשים, וגדולי סופרינו בחו״ל, לדאבון לב, לא התנדבו עור לעזור להמוציא עזר רוחני בעבודתו הרבה והגדולה. ובכן ימלא הוא בעצמו כמעט כל החוברות במאמריו ושיריו וספוריו, וגם ב״שמועות מני קדם" המיוחדות לילדי עמנו. מאמרי המוציא יצטיינו לא רק בסגנונם הצח ובהיר, הראוי להיות למופת לסופרינו, כ״א גם בתוכנם המלא הגיון ישר והשקפה ברורה על שאלות הישוב והחנוך. מאמרים המקיפים את הליבות הישוב ומפיצים אור בהיר לעין הקורא כמאמר "המורה לצדקה (״מירושלם״ חלק ראשון) - חזון יקר ונחמד העושה רושם קים. בדברים נמרצים יעורר המוציא במקומות רבים על נחיצות סדרים טובים בדרכי הישוב, כי "הסדר הוא הראשון להצליח את הישוב ואת האומה, וכל עצם בנין אירופא אינו אלא הסדר וכל עצם חרבן אסיה אינו אלא הערבוביה״. השקפתו הנאמנה על ישוב הארץ בכלל נראה באופן בהיר במאמרו ״על ציון ועל מקראיה״ (מירושלים חלק שני). במאמרו.זה ישים לפנינו בסגנון קצר ונמרץ, כיד הכשרון המיוחד הטובה עליו, את התורה פרדס (18)