Pardes
- Journal
- Pardes
- Volume
- 1 (1892)
- Date
- 1892-01-01
- Page
- Seite 276 (sequence 285)
- Language
- Hebrew
- Belongs to
- journal volume
- OCR quality
- 68% known words query
- IRI
…/8003959-8003960--285-8004243- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
היה תהיה באמת, ואף אם התמהמה העת המאשרה ההיא נחכה לה כי בא תבא :לא תאחר. "דרך המכון הזה-יוסיף המוציא הלאה-יעבר, ברצות ה׳ דרכנו,־כל חפץ וכל ענין למינהו מכל הנוגע בלב ישראל וכו'. שעריו הפונים החוצה משמשים כניסה ויציאה, דרך השערים האלה נטרח להוציא לאחינו החוצה מזמרת הארץ ומפרי חמדתה ואל תוכו יאסף מיטב יצירי הרוח שיצרו להם בני ישראל בכל העמים והלשונות ועדות חכמי העמים אשר העידו עלינו לרצונם או על כרחם, והכסף העובר הזה יטבע במטבע שקל הקדש". אמנם עוד לא נרצה דרך "הארץ" להוציא את הפרוגרס הכתוב הזה לפעולה במלואו. בד׳ חוברות "הארץ" וגם בב׳ חוברות "מירושלם" הנדפסות בווארשא*) תמצאו עור הרבה דברים מקוטעים, ראשי פרקים בלבד, גם דברים קטני ערך^ודברים של מה בכך; בחוברות ההן תפגשו ידיעות קטנות, שמקומן אולי במ״ע יומי ולא בספר העומד להתקיים, תפגשו גם דברים מיותרים לגמרי, כמו "עלה רענן׳/ ספור-המעשה הירוע של רמבמ״ן וכלתו, שכבר נמצא בהרבה ספרי מקרא לילדים והמוציא׳הוציאו מהדש מגליונות תינוקות של בית רבן, וכדומה. כן אין אנו רואים עוד בהן סימנים מ״מיטב יצירי הרוח שיצרו לה בני ישראל בכל העמים והלשונות". ובדבר "עדות חכמי׳ העמים אשר העידו עלינו״-הנה בכלל יש לפקפק בעיקר נחיצת עדות כזאת.כשאנו לעצמנו יש לראות בזה הכנעה יתרה ושפלות רוח העם, הנושא רק עין אל ההרים ״מה יאמרו הבריות״, ובשמעו מפי בן נכר תהלתו אף ירמז קל ישמח ויגיל כמוצא שלל רב וירים על נס... אך אם עוד לא כל הדברים אשר יטריח בעל "הארץ" להוציא החוצה הם באמת "מזמרת הארץ ופרי חמדתה", הן עלינו לבלי לשכוח הדבר הידוע שקשה היא כל התחלה, וגם המפעל היותר טוב לא יצא בראשית יצירתו ערוך בכל וכלול בהדרו. בכלל יעשו ספרי "הארץ" ו״מירושלם" רושם טוב ונעיט על הקורא באותות ההחיה אשר יראו לנו בתוכם, תחית הארץ והשפה, ותחית העם הפועלת על שתיהן ונפעלת משתיהן. בדבר תחית הארץ לא נשמע פה קול רעש גדול, המון מליצות נמלצות ופחות נפרזות ע״ד "הרעיון הקדוש" של ישוב א״י, מעין אותן הקולות של הסופרים הידועים בכה״ע בדנו״ל " אשר "למען ציון לא יחשו"' תמיד ולמען ירושלם יוציאו הבל פיהם בקול חוצב להבות אש . גם אבותינו לפנים רק בעמדם מחוץ לחומת יריחו תקעו בשופרות ויריעו תרועה גדולה... לא כן הסופרים היושבים בפנים הארץ, וביחוד סופרי. ״הארץ״ הנכבדים כמו מר פינעם, הם ישקטו כמי השלוח ההולכים לאט ולא ידברו *) נקוה כי השנוי הזה נעשה רק לזמן מועט ולימים הבאיש כאשר ישתנה מזל "הארץ" לטוב לא יצטרך עוד לשנוי מקום, ופרי "הארץ" יצא בארץ עצמה, כאשר כן ראוי להיות.