Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 278

היוצאת מתוך רברי ימינו, כי "המעט מישראל שאין לו להתיאש מן הפורעניות, ב״א יש אשר עצם הפורעניות המזקת לו לשעה היא היא העומדת לו והמעמדת אותו״. גם גזירת נעילת השערים בא״י לפני אחינו תהפך עלינו לטובה , ני את אשר קשה היה לאוהבי הישוב המיושבים וצלולים בדעתם לעשות ער הנה נוח הוא להם היום לעשות בהשקט והשכל, בי עתה תקום לדממה הסערה, שדרכה לילך ולהזיק, תשקט המהומה והמבוכה, ואז תמתיק הממשלה את דינה הקשה, ואז יבאו לא״ילהתישב שם לא המונים המונים אשר יחריבו תחת לבנות, רק מעטים וטובים, ואז יציץ ופרח הישוב כהלכתו, כי "אין הישוב מתקיים אלא במי שאוהב את עמו בכל נפשו ובכל מארו ויודע ומרגיש כי אין לב לחיי האומה ומרכז לכל נפוצוחיה, ואין מנים ומפלט לכל קדשיה ומחמדיה מימי קדם, ואין מקור חיים לחדש רוחה וכבודה לימים הבאים בלתי אם א״י לבדה. אנשים כאלה ראוים הם לישוב והישוב ראוי להם״. את הדברים היקרים והנאמנים האלה ישננו על פה וישימו על לב סופרי חו״ל הנלהבים הדורשים בישוב מכל מקום ומכל פנים ודנין ברותחין אתהמתינים בחו״צ על החזיקם בשטה מסודרה המובילה אל המטרה בפסיעות לא גסות רק בטוחות. בנוגע לדרך אמונתו של המוציא נראה שנוי לטוב בארץ, ובשמחת לב נעיר על השנוי הזה את לב הקוראים. גלוי וידוע לפנינו זה מכבר דרכו של הסופר ר״ז יעבץ, עוד מיום עלותו לראשונה על במת הסופרים, כי אדוק הוא בנושנות כאחר החרדים הקיצונים, גם סימני קנאות ראינו בו במדד. מרובה במאמריו ב״כנסת ישראל", וביחור נודף ריח קנאות נפרזה מסוף ספרו "דה״י לבני ישראל״, אשר שם הוא משליך שקוצים לעיני הילדים התמימים בזעם קנאי נורא וחותה גחלי רתמים על ראש ההשכלה ומכבדיה וירומם על נם את "הלבנון במאמריו המלאים ובריאים ולשונו הצחה והמסודרת". עתה נעים לראות מספרי "הארץ" ו״מירושלם" בי עזב ר״ז יעבץ דרכו הקשה ורוח אחרת היהה אתו, רוח צח ונקי כמעט כלו מתורת הקנאות. אמנם עוד פה ושם נמצא לפעמים עקבות הקנאות העתיקה׳ אך במרה מועטת בערך. עתה על כל מאמריו המחוכמים הערוכים בטוב טעם ודעת, אם נסיר מהם לפרקים איזה מבטאים קלים, יוכל לחתום בל איש יהודי אוהב עמו וארצו. אם השנוי הזה בא לרגלי ישיבת יעבץ בירושלם, העיר אשר בזמן האחרון אותה אזה למושב סמל הקנאה ואשר לזאת אפשר לראות בה את הקנאות בבל מראה המזוהם והמגואל, או לרגלי סבות אחרות, אך בכל אופן יש לקרם את השנוי הזה בשמחה, כי ברכה בו לספרותנו. ונקוה שגם הרשמים הקלים והקיים הדקים שנשארו עוד מצלמה של הקנאות הנבזה אף הם ימףו ויאבד זכרם מן הארץ, ואז יהיו ספרי מר יעבץ באמת דבר השוה "לכל נפש ולכל בית בישראל". אם יצטיין ר״ז יעבץ במאמריו הכתובים בהגיון ישר וסגנון מיוחד, אם יגדיל