Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 270

- לא נעשה מאומה. הזק ואמץ ש מ ח ה - פ נ ח ם יקירי. יטעו למר כל יהודי מ.ז פ ב ק א עם נשיהם וטפיהם , לא תאנה לנו כל רע. - והיה כי ישאלוני לאמר, מרוע נחבאהם לברוח? - לא תענה להם כל דבר, שים ידך לפיך ודם. - גם זאת אני ירא" דן ידידי, פן ילעגו ישחקו■ לנו ונהיה בעיניהם לתועיווה. - לא אבין לשכל מליך. שוטה שבעולם! מה ממך יהלוך אם איזה אנשים חשכים, שומרי רוח וחסרי כינה ילעגו לנו? אנשים שכל מגמתם היא המטבע ומטרתם אכילה ושתיה ״ כל רעיון נשגב והגיון נעלה זרו להם. ול״טובת הכלל" לא ידאגו כל עיקר-ההם יתנו חתיתם עליך, שמח ה "פנחס? ישחקו למו וילעגו כאות נפשם ואנחנו נלך לבטח דרכנו, והיה ברצות ה׳ ונשובה לביתנו בשלום, כאשר ידענו אנחנו, אז ידעו ויכירו, שאני הוא רן, ואתת■ שמחיה" פ נח ם רעי, בחירי רצתה נפשי. ג. ולייזיר בעל־ העגלה, בהריחו שבעלי־ עגלות אחרים דופקים את סוסיהם ומתחרים בו להעבירו, חשב לו זאת לחלול כבודו וכבוד "נשריו׳/ ויט את ידו עליהם בשוט ויכם מכות נאמנות וידבר אליהם לאמר ז "גם אם יקדמוכם מוקשי מות עם מצרי שאול אל תשחית את פני ולא הביאוני לידי בושה וכלימה כזאת, שסוסים אהרים יעבירו אתכם, נבלות! ואני שלמתי בעדכם ששים וששה רו״כ אחת ואחת, מלבד השכר־טרחה שקבל ממני טודרוס. הסרסור, יקההו בכור שטן, איך "לבן הרמאי" הזה רמני, בהשבעו לי באשתו ובבניו, שאתם קלים מנשרים, ולבסוף הנכם זוחלים כסרטן. זה הטודרום ילך למיתה!" אולם נם העגלונים האחרים לא ישבו בחבוק ידים, ויכו את פוםיהם גם הם מכות אכזריות, כי האיצו בהם הנוסעים, ועד .מהרה באו כל בעלי־העגלות ברכב ובסוסים והסתבכו זה בזה, ותהי מהומה ביניהם: קול שוט, מכת לחי ומרוט שער, חרפות ונדופים , צהלות סוסים, בעיטת רגלים - מבוכה ומכוסה רכה. ודן, בראותו, כי רעה נגד פניו,.ותהי עליו רוח גבורה ויאמר אל רעהו. -עת לעשות היא, שמחה״פנחם יקירי, ואתה מחשה! אזור נא כגבור חלציך והראה להקנאים הבוערים, אשר תחת אהבתנו ישטמונו, את ירך החזקה, ולא יזידו לרדוף חנם את דורשי טובתם שחרפו נפשם לעלות לחמלניצק, כי בך בטחתי... ♦ ♦ ♦