Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 269

בארץ... אבל אנה נשאוני אמרי פי? השעה קבין דברים בטלים נטלה האשד,. (טופחת על שפתיה) כן כן . עכשיו נפתרה לי החידה: רבותי! השנים ההם - זה דן וזה רעי. ותמהר צפורה הקצבית לבדוק ולחפש ולמשש את בל כלי הבית ותבהל לראות שבבגדי חתנה מהפכה נוראה, וגם הטלית-ותפילין שלו אינם, ותתיפח צפורה ותפרש כפיה ותזעק מרה: ״אלחנן! אויה לנו,-בתנו.עגונה!" ויצטער אלחנן מאד ויועץ את מיודעיו ומכיריו כדת מה לעשות בה אסון אשר קרהו. ויעצרהו נבונים למהר באותה שעה לדלוק אחר הבורח, אולי יעלה בירו להשיגהו ולהשיבו לביתו, ואם ימאן-יחוס על נפש בת ישראל ויתן לה ספר בריתות כדת וברין. וייטב הדבר בעיני אלחנן ולא עברה שעה אחת ושתי עגלות טעונות יהודים מיהודים שונים, זקן ונער , יצאו לרדוף אחרי הבורחים ולהשיגם, לתפשם ולקרעם כדג. הרצים יצאו דחופים ומבוהלים, בבית אלחנן הקצב תאניה ואניה, והעיר מזפבקא נבוכה. ב, ודן ורעהו שמחה״פנחס יושבים למו בעגלה של לייזיר "בעל הנשרים" ומשוחחים על אודות נסיעתם, האחד שמח וטוב לב, והשגי אבל וחפוי ראש. <׳ -מדוע פניך רעים, שמחה״פנחם יקירי? בעוד שעות עשר נבא לחמלניצק. האמינה לי, אחי, כי בכל פעם שאני נושא את שם העיר הגדולה הזאת על שפתי, הנני מרגיש הדרת קודש ויפעת חן לה וליושביה. שם צוה ה׳ את הברכה! ח מ ל נ י צ ק - עיר של חכמים, משכילים, סופרים, משוררים, לא ומיים, חובבים, בעלי קאמיטעטים שונים הדואגים לטובת הכלל ואושר העם כל מגמתם - אשרי כל חוסי בה. לא בעירנו מזפבקא, עיר שכולה, שאין בה גם אהד, אשר יחוש בצרת עמנו ושיהיה לו אף מושג קל בתהית, הלאום, בישועת ישראל ותעודתו לימים יוצרו. הה, מי יתן לי אבר ביונה, אעופה ואשכונה בך, עיר מכלל יופי! אחבק. בזרועותי את כל משביליך, סופריך,. משורריך לאומייך, חובביך . . . - שא נא עיניך,דן, וראה . כמדומה לי, שתי עגלות נוסעות אחרינו ואנשים רבים בתוכן. הפאות פאות של יהודים הן, ונם הזקנים זקניהם , ופניהם פני מ.זפבים, יגורתי, אולי הם דולקים אחרינו, והיה כשישינונו ואבדנו. הה, מה נעשה?