Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 268

להם ומה כל החררה הזאת? אם חוסר הזבל מקור פרנסתם הבריחם מביית תענוניהם, או בהלה מבחוץ באה והרגיזה את מנוחתם, או כל אלה כוקמם יחד באו עליהם? בטלטלת תולעים זו הגיח מחורו תולעת״יעקב אחד ושמו ך ן,ואחריו נמשך ש מ ח ה־־פ נ ח ם רעהו, שעל אדותם הנני לספר לבני י ישראל ז את קורות נסיעתם הרחוקה, בל מה שראו ושמעו ופעלו וחרשו, ואת כל התלאה אשר מצאתם בדרך. א. מהומה ומבוכה בבית אלחנן הקצב. בטרם עלה השחר התעורר חתנו ךן משנתו, לבש בגדי שבת וישא את רנליו ויצא מביתו. עברו שעות אחדות ולאשב-ותהם העיר: "השמעתם? דן, חתן אלחנן הקצב, יצא מביתו ואיננו! גם חברו הבחור ש מ ח ה - פ נ ח ם בן אסנת האלמנה נעלם!״ ולמרבה ההשערות והסברות אין קץ. זה בכיה וזה בכיה, זה בונה וזה סותר, זה נוטע וזה מעקר נטוע. בל היהודים פה אחר מדברים מתוכחים זה עם זה, מפלפלים ומתפלספים, בנהרג. והחכמים, המה בעלי-הלצון הידועים אשר חץ שחוט לשונם, מצאו מקום להתגדר בו ולשפוך את לעגם המר על ראש אלחנן הקצב ועל ראש חתנו המשכיל, ומשוט לשונם לא נמלטו גם יתר המשכילים אשר בעיר. ובשעה שאלה התוכחו, התפלספו והתלוצצו, התיצבה אשר, חכמה אחת ותען ותאמר: - הסו, בני ישראל! למה תריבו איש את רעהו חנם? לכו בנים שמעו לי, אנכי אספרה לכם את אשר בעיני ראיתי. כידוע לכם , הנני בעלת יפורי השניים, לא עליכם. על משכבי בלילות יעירני הכאב משנתי, לא עליכם, לפהות פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים. השכמתי בבקר כצאת העדר *בשוק אין נפש חיה, ואפילו הדיינים, שהם מן המקדימים, לא היו עור על מקומם. ואפן כה וכה וראיתי בעד ערפל אה.ל י י ז י ר בעל -ה עגלה נוסע עם שני אורחים בדרך העולה ה מ ל נ י צ ק ה בחפזון גדול , וחשבתי בלבי: מה ה בהלה הזאת , והשנים האלה מי המה? אנכי דמיתי שהאחים שמעון ו ל ו י הם עולים ל ח מ ל נ י צ ק ושלחתי אחריהם את ברכתי שילכו ולא ישובו לנצח, כי שפכו דמי בעלי ע״ה חנם, השב להם כגמל ידם, רבונו של עולם! חי נפשי וכה יתן לי ד׳ לראות את בהי תחת החופה עם בן גילה כלבבי, ובקרוב, כאשר לא אשכחה להרשעים האלה י את אשר'הביאו עלי ועל ביתי, כי שמים וארץ נשבעו שלא יהיה דבר נאגר