Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 262

ומתקימות בתוך העם, מוסיפין לו חיים ואושר רב אפילו אם קניניו החומרים אינם עצומים כל כך. ומה אפוא עלינו לעשות, שהקטנים הרוחנים האלה יהיו הולכים ומתפתחים כדבעי, כלומר: מה נעשה להשגת אושר האומה? וכי מה עושים לעץ שתול באדמה, שיתבצר עליה וליחו לא יחדל? מאמצין את שרשיו ומטפלץ בגדולו. והוא הרץ אצל העם. שרשיו, שעל ידם הוא מתקים, הם התנוך וההשכלה, והטיפול בו הוא הזריזות בשמירת סגולותיו הלאומיות. ובכן על מנהיגי הדור לדאוג ביותר לחנוך העם והשכלתו וגם לשמירת סגולותיו הלאומיות. החנוך וההשכלה הם הנותנים לו אמצעים ומאזרים אותו חיל למלחמת הקיום, וכשהם פועלים להשתלמות רוחו משמשים גם כן למוסדות הצלחתו החומרית. ושמירת הסגולות הלאומיות, שהן קנינים רוחנים של העם, מיחרת את האומה בצורתה העצמית כקבוץ פרטי, המשתתף עם שאר קבוצים כמותו ופועל עמם ביחד על חיי בלל המין האנושי. איך שיהיה כל אחד מהם מוגבל בהשתלמותו הפרטית המיוחדה לעצמו, הרי הם מצטרפים בכחותיהם ומביאים לעולם שלמות כללית אחת. כל עם פרטי הוא חוליא אחת בשלשלת מין האנושי, ומנהיגי כל אחר ואחר כשהם טרודים לטובת עמם, איש איש'במקצוע יזו שהוגבל לו, הרי הם פועלים בזה גם לטובת בני האדם ולתקון העולם כלו, במו בחכמות ומדעים, אף על פי שעניניהם משונים ולא הרי זה כהרי זה, אבל הצד השוה שבהם, שמגלין את האמת - התכלית הנרצה לבלם. החנוך וההשכלה .צריך לתקן ברוח העם על פי אופנים. כאלה, שעור .בבתי הספר לדרדקי יתנכר.הנער למה הוא מוכשר. על •פרחך אתה אומר, אם ראשית החנוך תצטמצם את עצמה רק במקצוע אחד מעניני הלמודים, לא יהיה מקום להכרת כשרונות הילדים. ולכן בכדי שיהא אפשר להכיר יפה יפה כשרונות בל אחד מתנוקות של בית'רבן ונטיות רוחו, יש להרבות תוכן הלמודים, בשביל שיהיה כר נרחב לכשרונותיהם להתגלות בו. כשרונות הילדים מתעוררים ויוצאים לפעלם בכל תקפם דוקא בענין זה שהוא קרוב יותר ללבבם ונאה להם על פי טבעם, ואם י לא ימצאו לפניהם פתח ליציאתם הרי' הם נעלמים מעין וסופם להיות כלים ואובדים. מי שימי ילדותו עברו עליו בתהו לא יוכל עור לבוא עד תכונתו לרעת מה יתרון הבשר נמצא בו אם לא שנתגלה לו בהיסח הרעת על פי מקרה מיוחד. ואם בבל רובי הלמודים למתחילים לא יהיה להם מקום לגלוי כשרונותיהם, חייבים 'ללמדם גם אומנות. והמלאכות צריכין להיות כפי האפשר גם כן מרובות למיניהן, מפני 0470