Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 261

לשני בתי ישראל. הרבה מבעלי החיים כשמרגישים רוחות וזועות" המתרגשים לבוא בעולם, מתחכמים על פי דרכם להנצל מפגע רע. ובדבר הזה מותר להם מן האדם, שעל הרוב אינו נותן אל לבו להמלט אלא לאחר שהמאורעות פוגעין בו. ועוד פחות ממנו חש עתידות לו העם כלו. האיש הפרטי מפני שהוא בשר׳ודם ובעבור חושיו בו, כל קרביו מרגישים כאהד מה שנוגע לעצמו ובשרו; לא כן העם, שאינו אלא קבוץ אישים נבדלים - הרגשה כללית הסרה לו. ואולם אצל העם מנהיגיו אנשי הרוח הם כלי־ההרגשה שלו לחוש כל מה שנוגע לשלומו וטובתו; הם עיני העדה להורות לפניה את הדרך בחיים; הם הרועים הנוהגים את עם מרעיתם בדרך ושומרים אותו בחכמת לבם מכל מיני פורעניות, וכשהסכנה באה הם מתאמצים להרחיקה בתחבלותיהם, ובכן גורל העם בחיים, אם לשבט אם לחכד, הוא ביד מנהיגי״הדור, ומתיך מנהיגיו אתה מכיר את העם מה הוא. ומה שנאמר במנהיגי־הדור, שפעולתם היא לדאוג לטובת האומה, אין הכונה לקניגים חומרים, כי לאו כל אדם זוכה לזה, רק עשירים מופלגים כבאראן הירש, שברך ה׳ אותם בכל, בלב טוב והון עצום. וקנינים חומרים בעצמם אינם מספיקים עוד אפילו להצלחתו של אדם פרטי ומכל שבן לעם בלו. אושר האומה אינו בעושר ונכסים בלבד, אלא ביותר בסגולותיה הכוחניות: בהשתדלותה לגלות מצפוני כשרונותיה הלאומיים; ,להתדבק במסורית אבות אם אך טובות הן ויפות, וביחוד אם מוצאן משנים קדמוניות; להתיחר בצורתה הפרטית ותכונתה הלאומית׳ בכדי שתזכה לחיי עולם ביחד עם כל. המין האנושי. הסגולות היקרות הללו, כשהן מתפתחות כראוי פ ר ד ם (17)