Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 252

כל בגדיו תלוים בארון מלבד האדרת הטובה. היא נגשה אל המלתחה ותפתחה והנה כל כלי התכשימין מונחים במקומם, אחד לא נפקד, גם השעון של זהב לא נפקד. היא פתחה את כים הכסף. ביום ההוא היו מונחים שם שלשה שטרות בני מאה רובל והנה שטר אחד נפקד. היא ספקה בפיה: "הוא נסע!". איפה? לאן? ואיך? - מוחה חשב להתפוצץ לרסיסים. היא חפצה לדלק אחריו - אבל לא ידעה אנה. היא התבוננה עור הפעם בכים-הכסף. תעודת-ההשלעה מאלף רובל המפקד בבית אוצר הממשלה לא נפקדה. היא באה לחדר־המשכב, הילדים ישנו את שנתם, היא ישבה על מטתה ותצלל בים מחשבות... איזה סער התחולל אז בקרבה! איזה רגשות סערו בלבה!- היא קותה לרגעים, בי שוב ישוב בקרוב הביתה, בי אך נסה להפחידה בזה ולאים עליה, למען תשנה את הנהגתה לימים הבאים ~ ורגשי קצף התלקחו אז בקרבה5 איך הרהיב בנפשו לעשות כזאת? הכהתל בילד יהתל בה? רגע החליטה כי בשובו הביתה תיסרו בזעם על ההתול הנורא הזה ורגע הורה אותה גאונה הפנימי אחרת: בשובו תעשה את עצמה כאלו לא הצטערה בלל על הבריחה הזאת, באלו אהת היא לה ואיום כזה לא יפחידה כלל ובלל - אבל פעם בפעם, נדחו הרגשות האלה מפני רגשות נוראים אחרים: פן עזב אותה לחלוטין? פן נסע לארץ אחרת? ... מה נורא היה לה הלילה ההוא. היא שכבה במטה, אבל שנתה נדדה... ובבקר, היא זוכרת, שאלה אותה הילרה מלכה: ״איפה האב?״ והשאלה ההיא פלחה לבה בחץ. וכה עברו ימים אחדים ועקבותיו לא נודעו. בצל התהלכה ולא ידעה נפשה. היא התאמצה עוד להסתיר את הדבר מאחרים. כאשר שלחו מבית-המסחר לשאל: מרוע לא. יבוא יעקב לבית-המסחר? ענתה: מעיר מולדתו הבהילוהו ע״י הטלגרף לבוא שמה, כי אביו חולה. אך ביום השלישי נפתרה החידה. נושא האגרות הביא מכתב וחותם חרל עליו. היא פתחה אותו בידם רועדות ועיניה חשבו למקרא: "רחל! בעת אשר יבוא המכתב הזה לידך ידע תדעי כי הנני כבר מעבר לגבול. אנכי עזבתי אותך ואת הילדים-ל נצח. יותר מחמש שנים סבלתי מירך יסורי שאול. אנכי אהבתיך בכל חושי ורגשותי - ואת שנאתני. את עניהני באכזריות - ולאחרונה נתת את האהבה, אשד מנעת ממני תמיד, לאחר.