Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 253

עתה כשל כח סכלי. אהבתי נהפכה עתה לאיבה נצחה. אנכי אקום ממך את נקמת חיי המרעלים מידך לנצח. לבי נשבר רק על הילדים - אך האלהים היא יורע עד כמה נלחמתי את רגשותי, עד כי החלטתי בלבי החלטה נוראה כזאת, ואני אך א י ש ולא אל. אקוה כי לא תיסרי את הילדים בגללי ורחם הרחמים כאם. יעקב״. ובפעם אחת נשבר גאון לכה... ברגע אחד היתה לתולעת, לרמש? ברגע אחד נפקחו עיניה לראות נכחה ותרא את רע" הנהגתה וסכלותה עד כה - וחרטה עצומה אכלה את לבה באלפי פיות... מוקדי שאול נערכו אז בקרבה... לו שב אז יעקב אליה, כי עתה נפלה אפים ארץ לפניו ותבך ותתחנן לו, לסלה לה על כל, על כל...היא ודתה מתקנת את כל אשר עותר. בחמש השנים ההן..׳ היא היתר. מגלה לו את לבה, היא היתה מסירה את המסוה מעליו ותפתח לפניו את מקור .האהבה אשר בקרבה, ושאב ממנו אהבה וחבה ואמון יעד בלי קץ... אבל 'הוא לא שב ... את המכתב ההוא לא ראתה עין זולתה-והוא חקוק בלבה, בדם ודמע.. . ומאז קורא לה שם "העגונה". היא אלצה להיות למפרנסת הבית. היא עשתה לה חנות של בד ותהי לחנונית . היא יצאה מהדירה הרחבה והמהירה ותבוא לגור פה... ותחל להמעיט את כל הוצאות הבית. - והיא עזובה ובודדה. גם אבותיה כבר מתו. אמה מתה עוד כשנתים אחרי חתונתה ואביה כשנה אחרי כן. 'אלי! האין די עוד? האם לא יסרתני כבר כחטאותי?... ״ - אמי! רעב אני - התאונן הילד . היא באה אל האולם ותצו על השפחה להגיש את המאכלים. היא ישבה אל השלחן ותחלק את המנות להילדים וארוחת הערב החלה - וזמן רב עוד הביטו עיניה נכחה בלי כל מטרה. המרק אשר לפניה כבר הצטנן והיא עוד לא טעמה ממנו... ״כן בכל ליל שבת!...״ בן־אביגדור ♦ ״״ ■ ׳׳* י —