Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 250

הוא בקש עור סליחה מאתה! אמלל! - - אמי! מה אוהבך! - קרא הילד פתאם וישק לה. היא הביטה אליו בחבה ותעתר לו עתית נשיקות. פניה נהרו מעט. לולא הילדים, כי עתה לא יכלה נשוא ככד חיים כאלה, אך המה ימתיקו לה מעט חייה המרים, המה ישיבו את נפשה וישכיחוה , לעתים, את יגונה ז אך פתאם הועמו פניה שנית. עיניה הפיקו כאב־ לב פנימי... היא חשה בקרבה מוסר כליות נורא.* היא התאכזרה גם כנגר הילדים. היא גזלה את אביהם מהם, את מנינם ומדריכם..־. מי ישים עתה עין עליהם? מי יחנכם? - והיא שקועה כל הימים בעניני ה״פרנסה" והילדים יגדלו פרא בלי כל חנוך . - אתם אוהבים אותי, ילדי הנעימים - חלפה מחשבה מרה בקיבה - ועליכם לשנוא אותי דלת ע ב נ י! עליכם לנקם ממני נקמת אביכם! למחשבה הזאת התנודדה . " והיא עוד היפיפה לענותו - שבו מחשבותיה לימרה - היא זרתה עוד מלח על פצעי לבו. היא עור האירה פניה לאחרים ... עמהם דברה בחן ונעימות ותראה להם. אותות ירידות וכבוד - היא לא חשבה , הלילה , מחשבה זרה ז היא היתה נאמנה לבעלה ולחקי המופרז אבל היא עשתה כזאת למען עורר ק נ א ה בלב אישה,. ואמנם קנאה כזאת עוררה בלבו, והקנאה ההיא נעמה לה, "הקנאה מוסיפה עור עצמה להאהבה״ חשבה לה אז... היא נאנחה ... זכר האיש ההוא , ליעבזאהן, עלה על לבה . הוא היה מקור אפונה ... הוא היה רוק עשיר ואהד ממכרי יעקב, הוא החל לבקר בביתם , פעם בפעם, והיא התקרבה אליו מאד, ויש אשר עברו שעות רבות והוא ישב בביתם ושניהם השתעו בנעימות ויצחקו בקלפים ואל יעקב לא שעתה כמעט. היא ראתה כי התקרבותה לליעבז^הן תצית אש קנאות בלב יעקב - והקנאה היא היתד, לה לרצון... קנאתו גברה מיום ליום ופעם אחת פרצה מקרבו בדברים, הוא אחר לבוא באחד הערבים הביתה. -מדוע אחרת כה לבוא הערב? - שאלתהו בבואו. - יען כי לא הפצתי להפריע אותך ואת ליעבזאהן ממעשיכם! מבול של חרפות המטירה עליו ברגע ההוא. אחרי כן פרץ קולה בבכי גדול. אבל הפעם לא בקש עוד סליחה מאתה וירם... ומה עשתה היא לימים הבאים. השנתה את דרכה לטוב?... לא! קנאת אשה עוד הגדילה את המדורה. כמו להכעיסו ולהי־אות לו כי לא תחת ממנו וכי היא הגברת גס לעצמה וגס לו, ועם זה להפיח באש אהבתו אליה עוד יותר, החלה.