Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 249

אליה ומבטיו הביעו איזו תחנה וכליון נפש. היא הושיבתהו על ברכיה ותאמצהו אל לבה בחם, מבטי הילד עוררו בקרבה זכרונות רבים.., היא זכרה כי בשובו בערב מבית המסחר הביתה היה עמל ועיף ומבקש מנוחה ז ובכ״ז נהרו פניו ואיזה צחוק״רצון רחף עליהם ומבטיו אשר העיף עליה הביעו חבה עצומה, איזה צמאון נפש... אולם כעבור רגעים אחדים הועמו פניו, הצחוק חלף מעליהם ומבטיו הביעו מרירות ויאוש.,. אמלל! הוא עבד כל היום, ויעמל וייעף, הוא שאף אחרי כן לפנים מאירים, לעיני יונים, למנוחת עדנים. ומה מצא בבית? מי קדם את פניו? מנוחת׳אבן, פנים גאיונים, עיני נחש,,, הוא הביא לה לב מלא חם, חבה ורגש ז ואיזה לב נהנה לו תמורתו? לא את לבה הפנימי והטבעי, כי אם לב מזויף, לב קר וחסר רגש... היא ידעה כי במבט־מאיר אהד תשיב את נפשו, במלה נעימה אחת תחיהו, בהברת חבה אחת תביאהו לגן-עדן - והיא לא עשתה כזאת.,. מדוע? למען הגדל אהבתו אליה.,. והאם לא הצחוק הוא? האם לא נוכחה כבר לדעת כי אוהב הוא אותה כנפשו? ומדוע לא הסתפקה באהבה העזה והעצומה ההיא 1 ומה חפצה עוד? עד כמה יכל לאהב אותה עוד? עד כמה? כי ילחך עפר רגליה, כי יהיה לה באסקופה הנדרסת, כי י ג ו ע לעיניה באהבתו? הוי ״ עגאיזם אוילי כזה! - מדי חשבה כזאת יחשב לבה בכל פעם להתפוצץ,.. לולא ההתנכרות הארורה ההיא, לולא הגאון האוילי ההוא - כי עתה היו שניהם מאשרים ולארך ימים.,, ״אוי, אוי להאשה אשר לא תתנכר אל בעלה - היא תאבד חנה בעיניו ותהיה לו למרמס" - שקר! האמון והאהבה אשר היתד. מראה לו היו מגדילים עור את חנה בעיניו, הוא היה אוהב אותה עוד יותר, להשתרר? כי יפול אפים ארץ לפניה? - מה נאלח הוא חפץ כזה! היש מקום לשררות ועברות בחיי האהבה? - אגלי דמעה נראו בעפעפי עיניה.., שתי דמעות נצבוילפניה ברגע הזה... הוא ישב פעם אחת על ירה וירבר באזניה דברים ערבים, דברי אהבה וחבה, והיא ישבה דומם ובלי נוע. ובהטותו את ראשו ויאמר לנשק לה הניעה בראשה לאות מאון ותקרא: "הנח לי!" ואז נראו שתי דמעות בעפעפיו... ואז היתה הפעם הראשונה אשר הקשיבה איזה קול-מוסר בקרב לבה ועיניה הפיקו כמו בקשת־סליחה - אבל הקול הזה נדמה כרגע ועיניה שבו להביט במנוחה וקרה. ואחרי כן, היא זוכרת, שמעה בפעם הראשונה תלונה יוצאת מפתחי פיו: ״אמנם לא תאהביני, רחל!״ - התלונה ההיא שרטה שרטה בנפשה ואיזה רגש חמלה התעורר בקרבה? אבל גאונה האוילי גרש כרגע את הרגש ההוא מקרבה וקצף לקח מקומו. היא הביטה אליו בזעם ותקרא בלעג: "אם, לפי דבריך " לא אאהבך - אות הוא בי אינך שוד. באהבתי" ואז ענה אותה קשות ומריבה עזה התלקחה ביניהם.,, אחרית המריבה היתה כי החלה לבכות בקול והוא התחנן ■לפניה כי תסלח לו על חטאת עזפתיו... י