Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 248

מעל פניה ואיזו מנוחה שלמה, בלי כל תנועה והתרגשות, רחפה על פניה וכל יצוריה כסו בקרח ... וגם אחרי כן לא שנתה ההנהגה הזאת. ואם היו עתים אשר לא הניאתו מהראות לה אותות חבה ושעשועי עתים - אכל היא ... היא לא השיבה לו חבה/ היא לא חננה אותו אף במבט נעים וצחוק-חן. היא נסגה אחור מכל אלה. כל הליכותיה אתו הביעו קרת״רוח, חסר רגש ולב... והיא משלה בו, היא פנתה אליו תמיד בקול מצוה, היא הביטה אליו כמו מגבוה, כמו עשתה אתו חסד גדול בתתה ירה לו להיות לו לאשה... איזה צללי זברונות חלפו על פניה ותתאדם... מה נתעבה היא הנהגה מאת!- והאם לא אהבה אותו? וגם לה לב ורגש... והוא היה טוב מראה ונחמד ונפשו מה עדינה ורכה! - אולם היא שמה מסוד. על לבה... גם האהבה המשותפת להילרים אשר ילדה לו לא שנתה את ההנהגה ההיא... ההתנכרות אשר היתה בראשונה כ ע ש ו י ה, כמלאכותית, היתה בקרב הימים ל ט ב ע י ת, כמו לא תוכל היות אחרת. - היא ראתה יום יום את ענות-נפשו... היא ראתה אותו מפרפר בענוייו... היא ראתה ומצחו מכסה ע״פ רוב בענן עצבת ועיניו תפיצנה איזה מבטים עכורים ואפלים; היא ראתה את מחשביתיו המפוזרות וה תועות... וכל אלה נעמו לה - המחזות ההם אשר יקרעו עתה את לבה ענגוה אז מאד... איך יכלה אז להתאכזר ככה?.. איך?.. האם לא יצדקו אלה הגברים הקוראים להאשה .!נחש"?- האם לא נשכה את לבו יום יום? ... האם לא הטילה בו את ארפה במסתרים, במחשך, בכל עת ועת?.. אכן יש אשר בעלות זכרונות העבר על לבה והנה כל קרביה ימלאו רגשי בוז ושאט נפש לה בעצמה ולכל בנות מינה... האשד.-היפי, הרך, הנע6, מלאך השלום והאהבה, שירת החיים! שקר תשקרו, משוררים ומליצים! האשה-יציר שפל, נחש, ארם, מלאך־־המות!.. זה לא כביר היתה קרואה אל חתונת אחד ממכריה. י הוא היה שמח ועלז, פניו ונדנודי עפעפיו הפיקו רננה ואשר - והיא התבוננה אליו ועניה הפיקו לעג מר: "שמח, בחור, ב נ חשך, אשר דבשת לך, שמח! והנה ימים באים ונהמת ויללת מעצמת הנשיכות...״ * * * ■נמע הזה נא הילד לחרד המבשלות ויעמד על יד אמו י היא נשא את עיניו