Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 247

247 ד! נ רו ט ויקבל בשכרו מאה רובל לחורש. והיא זוכרת כי אחר מן הדברים אשר הפו אז את לבה אחריו היתה ההברה כי לב רך וטוב לו והוא רפה׳רוח ובעל מזג נעים, י והיא תוכל למשל בו ולהטותו למשמעתה תמיד.- עתה כבר הכירה לרעת מה נתעב ונבער היה החפץ ההוא ■ ואמנם■ עוד■ בימים שבין הארושין והנשואין כבר החלה לפרש עליו את ממשלתה. חוט הנהגתה הזרה, אשר ההעבת בקרב הימים ויהי לחבל עב השם' מחנק לצואר , בבר החל א ז להטוות. כבר החלה אז להתנכר לו וההתגברות־ תזאת לא חדלה עד היום האחרון ... הוא היה 'מדבר באוניה דברים נעימים, מלאים אהבה וחבה, והיא שמעה אותם במנוחה ולא השיבה דבר. הוא הצהיל פניו אליה ומבטיו הפיקו חום ורגש והיא הביטה אליו בקר-רוח . ברגע הזה עלה על זברונה מחזה אחד מהימים ההם. הדבר היה ביום השני. היא עמדה אז. על יר החלון והוא עמד נשען על השלחן לא רחוק ממנה. פתאם ננש אליה .ויחבקה ואז התפרצה מזרועותיו ותצעד צעדים אחדים לאחור ־ותגיע בראשה לשני עבריה ותקרא: "לא .נאוה, יעקב!" ותבט אליו כמו בכעס, והיא ראתה אותו ופניו אדמו ויחודו חליפות. ויהי כנבוך,.ומבוכתו נתנה שמחה רבה בלבה... ובכל הימים ההם לא נתנתו להראות לה אותות חבתו והשב בחברתו כעלמה זרה לו. היא הכירה בו כי מתענה הוא בגלל ההנהגה הזאת, כי נכספה ונם.כלתה נפשו לאותות אהבתה. היא הכירה בו כי מטיל ספק הוא אף באהבתה אליו - וענוייו אלה נעמו לאהבת עצמה וגאונה הפנימי. היא ראתה כי כאשר תוסיף- להתרחק ממנו ולהראות קרת׳־רוח בהליכותיה אתו כן תפרץ תשוקתו אליה והאהבה תבער בלבו כאש - והמחזה הזה הרהיב את לבה ויענגה מאד ... כבר ראתה אז כי תחבלותיה. מצליחות, בי שבתה את לבו כקוסמת, כי- יכבדה ויעריצה מאד וכי: סר הוא למשמעתה - ודי היה אך רמז קל ומבט אחד להניאהו מכל מעשה וחפץ... והיא היתה שבעת רצון. ־ ברגע הזה עלה על לבה זכר החתונה ואנחה י חרישית התפרצה מעמקי לבבה: היכלה אז לדעת מה תהי אחרית החתונה המאשרת ההיא? היכל לבה אז, ביום שמחתה, לנבא לה, בי הקשר הזה יפרד בקרב הימים ובאופן נורא כזה? יפרד- ובכ״ז לא ינתק כלה וחרצובותיה לא תפתחנה כיום הזה... היא לא יכלה אז לראות מראשית אחרית. היא היתה אז שמחה בחלקה ומאשרה. פניה הפיקו אז זהר וגיל וכל קרביה רגו בקרבה 1 ואולם אך הבט־הביט הוא אליה וכרגע חלפו הזהר והגיל