Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 244

בכל אלה מימי ילדותה - ,ולבדה... מבלי כל עוזר... וכל ענג ומשוש רחוקים עתה ממנה מאד, וחייה מה יבשים, מה שוממים... היא ראתה היום את לאה באה לחנות שרה׳רבקה - תחלף פתאם מחשבה אחרת בקרבה - ועוד לא שלמה לה את החוב הישן. שמה קנתה, בלי ספק, ב״מזומך- כץ, כן דרך בעלי״החובות. היא שבה למחשבותיה הקודמות: וזה לי חמש שנים אשר אני רואה חיים מרים ושוממים כאלה... חמש שנים - ואני עגונה אמללה... ואני אני הסבותי בכל אלה - אנכי התאכזרתי נגדו כל הימים אשר ראה חיים עמי, אנכי עניתי את לכו תמיד בהנהגתי הסכלה - וענויי לבו נעמו לי... אבל הסאה מלאה בקרב הימים, הסאה מלאה וכה הסבל כשל ...כן, אישי הנענה! כאכזריד, הייתי נגדך תמיד ותתאכזר גם אהה... הנך לוקח נקם-נקמה גדולה וקשה מאד, וזה פרי מעללי... אכן יכולים אתם, גברים, להנקם מהנשים - ונקמתבם מרה ואיומה ... גם את פני צאצאיכס אין אתם נושאים ביום נקם ושלם ... ואולם לו ראיתני, אישי, עתה, לו ראית את ענויי ויסודי במשך חמש השנים האלה, לו ידעת את לבי הנשבר, את .מוסר כליותי, אה הג־חם האוכל אותי כעש-כי עתה אולי רפתה חמתך י מעלי ותסלח לי, כי עתה אולי חדלה נקמתך... והילדים ישבו גם הם אל השלחן וישתו חמים•. לימינה יושב הילד דוד׳ל. הוא לבוש בגד קצר ואדום־כהה מכתר מסביב בזרי משי שחורים ומכנסים אדומים וקצרים. אחריו הילדה חנה׳לע, שחרחרת ומלאה חן ולה עינים שחורות ושערות שחורות, לבושה שמלה לבנה וקצרה עד הברכים ובתי-היד •אשר לשמלה רחבים וקצרים ומגיעים עד פרקי הזרועות. ממולם יושבת הנערה מלכה, חורת פנים ודלת בשר ולה עיני תכלת ושערות צהובות והיא לבושה שמלה צהובה וקצרה. לפניה פתוח ספר אחד בשפת המדינה והיא קוראה בו. דומיה בחדר, אך התלחשות דוד׳ל וחנה׳לע וצחקם חרש לרגעים יפריעו, פעם בפעם, את הדומיה אשר מסביב. הדומיה לא ארבה. חנה׳לע בקשה מדור׳ל לתת לזמן קצר את התבה הקטנה אשר לו והוא לא נתן ותתלקח מריבה ביניהם. - אמי! - התאונן הילד באזניה-היא קראה לי "שוטה"! -ומדוע .קרא לי "זוללה"?-התלוננה הילדה בהניעה את ,ראשה ממעלה למטה ובאלכסון. . והיא לא שמעה דבר, היא היתד. הפושה במחשבותיה וזכרונותיה. שני רסיסי דמעה נראו בעפעפי עיניה. למראה הזה שקטו הילדים מריב... - אמי! למה הבכי? - קרא הילד בהתבוננו אל פני אמו בעצב.