Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 245

״ התחפצי לאכול? הבה נאכל! צחוק קל חלף על פני הבוכיה. - האם תבכה בכל ליל שבת! - קראה חנה׳לע לדוד׳ל בדממה. - הסו! - התמרמרה אליהם מלכה ותקרץ בעיניה לאות אזהרה, כי לא יוסיפו לדבר בדבר הזה, לבלי עורר את האס לעצב... כן בכל ליל שבת! - הגתה תמרורים - בששת ימי המעשה שקועה היא בעסק החנות, בעניני הפרנסה, בעמלה וטררותיה, מבלי לשאף רוח ברוחה אף רגע. בהם היא שוכחת את עצמה לפעמים... ואולם בימי המנוחה, ביום שבת ומועד, יך1רש יגונה ופצע לבה ... ולילי השבת הנעימים יזילו תמיד דמעה מעיניה... הדמעות האלו תפרצנה מעיניה מבלי משים כמעט, ויש אשר תראינה ■בעפעפיה כתולדות המנוחה הנעימה והקדושה. אשר מסביב ..; מה חפצה כי יהיו כל הימים ימי המעשה, כי לא תדע כל מנוחה ונופש . ימי המנוחה מרים לה מאד. היא מבלה את רוב ימי המנוחה בשנה - ומה מרים המה חיים כאלה! ופניהם מה שחורים וועפים!- היא מחתה דמעה מעיניה ותבוא אל חרר״המבשלות ותשב על הכסא אשר אצל התנור להחם את בשרה. * # •א־ "על האשד. להתנכר אל הבעל. גם בעת אשר לבה בוער באש האהבה עליה להראות כמו קרח נורא נטוי עליו. עליה לסגור את לבה לפניו מבלי אשר ידע את הרגשות העוברים בו... זאת תרהיבה ותוסיף לה להיות חן בעיני הבעל. כל מה אשר תתרחקי מאת הבעל ותתנכרי לו יוסיף להוקירך ולאהבך ולכרע ברך לפניך. כ ח הדוחה אשר בהליבותיך אתו יחזק את כ ח המושך אשר לך. אך בהנהגה כזאת תצליח האשה ל הב ב ד בעיני בעלה ולהאהב תמיד ולהשתרר עליו גם השתרר.♦ ואוי, אוי להאשה אשר לא תתנכר אל בעלה, אשר תגלה לו את לבה, אשר תראה לו אותות חבה,- היא תאבד את חנה בעיניו ותהיה לו למרמס...״ הלקח הזה אשר שמעה פעמים רבות מפי אמה המנוחה, עלה עתה על לבה. אמה ודתה נודעת לחכמת לב ובעלת שכל כביר, והיא היתה אשה יפה ומיוחסת - ואמה אמנם שמרה למלאות אחרי כל דברי הלקח אשר הטיפה באזני אחרות. נפשה היתה כלואה תמיר בקרבה פנימה מבלי הגלות לאחרים וגם להנפשות הקרובות אליה. היא לא הרבתה שיחה כנשים אחרות והיא משלה בבעלה - באביה המנוח - ובילדים, ממשלה בלתי מגבלת. היא דברה אליהם תמיר בקול מצור. ן ואביה פרדס (16)