Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 224

6 י 1 ם §24 וגם אצל ההמון ההולך לפי תומס ורק בכמות יש הבדל בפעולת הכה הזה, כי אלה מרגישים אותו בלי התבוננות יתיה, כאיזה חוש טבעי, ואלה מרחיבים ומחזקים אותו ע״י התבוננות וחקירה בדברי הימים, התש ההיסתוריי שבקרבנו - כמו כל בריה גשמית או רוחנית - דורש איזה מזון רוחני לקיומו. ובמזון כזה יפרנסו אותו זברונות ימי קדם וקורות האומה מיום היותה עד היום הזה. ההיסתיריא העברית מסוגלה באופן נפלא לנשא את רוח היהודי ולהלהיב את לבו, לפחת בקרבו את "הניצוץ הישראלי״ המחמם את הלב בעת אשר הקרח הנורא נטוי על ראשנו... היש לנו די ספוקנו מזון רוחני כזה? הבאמת מחבבים אנו את זכרונותהעבר, את דברי ימינו הנפלאים במרה הנאותה להם ולפי ערך התועלת הרבה שיביאו לנו? למורת רוחנו יתנועע על שפתינו המענה: לא! .מ בל ימי הייתי מצטער על דבר אחר. בהשקיפי על פני הספרות העברית בכל תקופותיה, הנני שואל את עצמי: מדוע זה אבותינו אשר הרבו חקור בעניני דת ודין לא הקדישו נם השמינית שבשמינית מעבודתם הגדולה לכתיבת דברי עמנו וכל הקורות אשר עברו לנגד עיניהם? מדוע זה נבורי הרוח האלה, אבירי התורה , הותירו לנו אלפי ״שאלות ותשובות״, ספרי פלפול, קבוצת דינים " פירושים עה״ת ועל מפרשיה גם חקירות מדעיות ופילוסופיות, ולא הנחילו לנו ספרות היסתורית, אם לא נחשוב ל״ספרות" איזה עשרות ספרים קצרים המספרים למקוטעין את קורותינו. בארצות פזורינו ואשר יחסר להם הסדר והשלמות. בספרות המשנה והתלמוד, הרחבה והעמוקה מני ים, נמצא מלבד ה״סדרעולם״ ו״מגלת תענית״, אשר כמעט בחידות ידברו אלינו, רק גרגרים אחדים מקורות חורבן בית שני והמאורעות בא״י ובבל בתקופת התנאים והאמוראים, וגם הם מעולפים בספודי הגדה ויחסר להם סדר השנים; ולולא היה לנו היוסיפון לרומים ועור ספרי היונים והרומים ואחריהם אבות הבנסיה וכותבי הזברונות לנוצרים, כי אז לא ידענו רק דברים בידדים מקורותינו בסוף הבית השני <ע״פ "אמר ר׳ יוחנן״) ובתקופת התלמוד. כן גם בימי הגאונים בבבל נמצא בין המון תשובות של הלכה ופסקי דינים רק אגרת אחת הרושמת בקיצור נמרץ את סדר הדורות באלף הראשון אחר החרבן - (היא אגרת ר׳ שרירא גאון הידועה) ״ וגם באלף השני, מרור הראב״ע והרמב״ם עד סוף המאה העברה, נמצא בבל ספרותנו התלמודית, הרבגית והמחקרית רק כעשרות ספרי תולדה כמו "ספר הקבלה" להראב״ד, "שבט יהורה", ״עמק הבכא״, ״שלשלת הקבלה״, ״קורא הדורות״, ״צמח דוד׳, ״סדר הדורות״ ובו׳, אשר כולם נכתבו בלי סרר ומשטר נכון, בחפזון ובמהירות, וכותביהם ספרו לרוב ע״פ השמועה, רשמו רק ראשי פרקים ולא פרשו פרטי דברים כערי ראית, כאשר