Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 223

אך . אחרת נהיתה בתקופת המאה שאנחנו חיים בה. האמונה מתמעטת, הדעות הולכות .ומשתנות, יש מאמינים בתורת משה ובתודה שבע״פ ומתנגדים להשו״ע ולחומרות האחרונים, יש גם המתנגדים לרוח התלמוד בפועל או בשב ואל תעשה, ויש אשר גם עקרי מצות השליכו אחרי גום, בעלי חופש הדעות, פילוסופים " חוקרים, מסופקים. עד שהיהודי מצמצם א״ע בתוך קליפתו, עד שהוא "יהודי פשוט״ או תלמיד חכם הלן תמיד בתוך ד״א של הלבה, יובל לחיות באמונתו העתיקה בכל פרטיה, גדריה ודקדוקיה? אך מביון שיצא לאויר העולם מתחלת בקרבו מלחמת הדעות המובילה אותו או אל החקירה החפשית, או אל האמונה הצרופה והטהורה, אל האמונה אשר יש לה עקרים ואין לה גדרים, או גם אל ההפקרות וקלות הראש של רוב ההמון בערים הגדולות, המדמה כי זאת היא תורת "ההשכלה" לבעוט בבל מוסר וללעוג לכל אמונה ודת. היוצא לנו מזה - שאין ביד רגש האמונה כשהוא לעצמו לאחד ולחזק בקשר של קימא את כל מפלגות בית ישראל בימינו, באשר אין אנחנו כולנו בעלי״אמונה במדרגה אחת ובדרך אחד! וא״כ הלא לפנינו עוד הפעם השאלה: במה אנחנו מתקימים ומתאחדים כולנו למרות ההברל בדעות ואמונות? הלא רואים אנחנו כי גם קטני-אמנה מצעירי הדור והחפשים בדעותיהם אינם פונים עורף לעמם, ולהיפך רובם אוחזים בכל תוקף בקשר הלאומי וגם לפעמים יקדשו שם ישראל ברבים וישאו חרפה ותלאה בעדו. מה הוא הכח המקרבם ומאחדם אל גוף העם, אל מחנה היראים והמאמינים, אל ההמון אשר בתומתו יחיה? מה הוא הכח אשר יעיר רבים מהצעירים וחפשי״הדעות חאלה לצאת למלחמה נגד אויבינו בראש הגרוד ולהקדיש כל חייהם לטובת ישראל, לחזוק אחדותנו? - הכח הזה - הוא ר ג ש ״ ה ה י ם ת ו רי א הנזכר, ההרגל המוטבע בנו זה אלפי שנה, ההכרה החרותה בלבבנו. שבכורי התולדה אנחנו, נצחיים ובני אל-מות בלאומים. רבבות זכרונות העבר, זכרונות הימים שבם ישבנו על אדמתנו, זכרונות החרבן והגלות, תלאותינו ואשרנו, שפלותנו ורוממותנו, נחלי דמנו בימי הבינים, ימי מרודינו ורגעי מנוחתנו, ספרותנו העתיקה והרחבה, וזכרון בוראיה, הם אבירי הרוח בכל עת ובכל מקום - כל אלה היו במשך הזמנים לקשר אמיץ המאחד, כל קרעי ישראל למפלגותיו, בתותיו וחלקיו המפוזרים בכל ארצות תבל . הרגש הזה המורכב, כפי שאמרנו, מגשמיות ומרוחניות, נהיה במעט לרגש טבעי - והוא הוא הניצוץ הישראלי האמתי אשר לא יתן גס לנקלה בישראל לעשות מדהה, מלבד איזה מיעוטא דמיעוטא היוצא מן הכלל. ההכרה הה־סתורית הזאת איננה תלויה לא במקום ולא בדעות או אמונות המשתנות בצורתן, אך תלויה היא רק בזכרונות העבר, אשר לא ישונה לעולם, ו ב הר ג ל שנעשה לטבע שני: ולכן שוה באיכות כה ההכרה הזאת אצל מאמינים ותורנים, אצל החפשים בדעותיהם ,