Pardes
- Journal
- Pardes
- Volume
- 1 (1892)
- Date
- 1892-01-01
- Page
- Seite 222 (sequence 231)
- Language
- Hebrew
- Belongs to
- journal volume
- OCR quality
- 62% known words query
- IRI
…/8003959-8003960--231-8004189- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
לתהום הנשיה המון עמים וממלכות והוא עודנו חי וקים, שלם לא רק בגופו כי גם ברוחו . . . אם נעמיק חקר ונבוא עד תכלית הרעיון הכללי הזה, ער שיעשה ברוחנו להכרה פנימית ולרגש״לב, אז נראה ונוכח כי גדול כה הרעיון הזה והרגש הנולד ממנו ורב טוב צפון בו לחזוק אחדותנו בעת המבוכה ופרור הלבבות הזאת. באמת, נשאל א״ע במה אנחנו מתקימים? . איזה הם הכוחות המאחדים אותנו בכל ארצות פזורנו? הכחות האלה שלשה הם במינם: א) ר נ ש-ה משפח ה, התלוי בגשמיות, בהכרה פשוטה שדם אחד נוזל בעורקינו, שכולנו הננו בני אברהם יצחק ויעקב, ובכן שארים וקרובים אנחנו איש לאחיו: ב) רגש״האמונה, התלוי ברוחניות, בזה שמאמינים אנחנו בעקרים דתיים ומוסריים, השונים בתכניתם או בצורתם מעקרי האמונות של עמים אחרים: ועוד שלישי: 0 ר ג ש״ה ה י ם ת ו ר י א התלוי בגשמיות ו ר ו ח ני ו ת יהד, והוא ההכרה הפנימית שמקושרים ומדובקים אנחנו איש לאחיו זה אלפי שנה, שיחדו היינו מאושרים או אמללים, יחד נשאנו וסבלנו, בשם אחד דגלנו, בעד השם הזה ובעד העקרים הידועים נלחמנו נגד מתקוממינו, נפלנו שדודים, שפכנו דמנו ונצחנו - בכלל שבכפיפה אחת ישבנו עד היום;עבר אחד לנו. הרגש האחרון הזה אשר ימלא את כל חדרי לבנו גם מבלי ידיעתנו, הוא מין הרגל שנעשה טבע שני אצלנו, אחרי כי כל הקורות אותנו במשך אלפי שנה, השאירו ברוחנו איזה קבוץ רשומים מיוחדים במינם, אשר התלכדו עם יתר כחות נפשנו ועשו בם כמעט שנוי טבעי, המקרב אותנו איש לאחיו ומבדיל אותנו מכל זולתנו. נקח נא את שלשת הכחות האלה ונראה מה פעולתם ובאיזה מדרגה ישיגו מטרתם. הכח הראשון ־ רגש-המשפחה - הועיל הרבה לאהדותנו בימי קדם, בעת אשר חדש היה אצל׳ עם ישראל הרעיון ע״ד מוצאו ויחוס משפחתו, ובעת אשר ישב בשלוה על אדמתו: אך ברבות הימים ומגודל הפזור והטלטולים בארצות שונות נחלש הכח הזה במהותו, ולו היה הוא העמוד היחידי אשר עליו נשען בית ישראל כי אז לא גברנו חילים. הכה היותר גדול, שהיה במשך אלפים שגה האחרונות כבריח התיכון המאחז את כל העם, הוא רגש האמונה והדת, אשר היה לנו למבצר ולמחסה נגד כל הסופות והזועות שעברו על ראשנו. כל עמל חכמינו ומנהיגינו היה לבצר ולחזק את המבצר הזה, להקיף את עקרי האמונה בגדרים וסיגים רבים ולהדריך על פיהם את העם, בבדי שבל פסיעה ופסיעה של איש ישראל תהיה אחוזה בסבך דינים שונים ויישירו ללכת אל מטרה אחת ומיוחדת. אך פעולת הכח הזה תלויה בתנאים שונים, והתנאי העקרי הוא שכל בני העם יהיו מאמינים ממדרגה אחת ״ כמו שראינו בתולדותיבר מימות גאוני בבל עד מות הגר״א מווילגא.