Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 216

עברית מארץ-ישראל עצמה״׳ אשר יבכרו אותם על פני המורים שלידתם בחו״ל ׳ במו שמבכרים בכל שפה אחרת חיה את המורים אשר מארצה יצאו. וכשראתה האגודה כך, החליטה להרחיב חוג פעולתה ולעסוק גם בענינילשון וספר. קודם כל יפדה בירושלים מביע עברי גדול ונכבד" הנערךע׳יי חכמים מומחים לדבר ומלא מאמרים מצוינים 'על דבר תכונות הארץ ויושביה וקדמוניותיה, על דבר מצב ישראל בכל הארצות׳ חייהם וצרכיהם וכר. מכ״עזה קנה לו שם טוב בין כל בגי עמנו ״ וגם גדולי כה״ע באירופא ידעוהו בשם ויביאו דבריו בכבוד הראוי. וכשרבו קוראיו, רבו גם סופריו; ומשרבו מופרים מוטחים בא״י, רבו נם ספרים טיביס בשפת עבר ׳ היוצאים לאור בא״י ונקראים בחשק ושקידה בכל ארצות הגולה. וכה גדלה הספרות העברית בכמות.׳ ועוד יותר - באיכות ... אבל מה אאריך? בסגנון כזה נוכל להמשיך את חלומנו בלי גבול. כללו של דבר 5 יותר שהשתלמו המעשים בא״י יותר הלכו ורבו המשתתפים בהם, ויותר שרבו המשתתפים בהם יותר הלכו והשתלמו המעשים ויותר גדלה פעולתם על רוח בגי הגולה. התנועה הזאת, לפי שנתעוררה לא על ידי שאלת היהודים, כי אם על ידי זו של היהדות; לפי שלא היתה פרפור של קדחת מסכות מקריות וחיצוניות, כי אם תנועה מפוררת מסבה מושכלת ופנימית;- לכן לא עשתה דרכה בחפזון ובהלה , לא השתמשה למטרתה באמצעים דמיוניים, בהפרזות והפלגות, המבלבלות מוחם של ההמון ובני הנעורים; כי אם הלכה והתפתחה לאט, במנוחה ושלוה, בלי קפיצות פתאומיות לפנים ולאחור; עד שלסוף, כעבור דורות אחדים, השינה את התכלית הנרצה; בראה בא״י "מרכז לאומי רוחני" להיהדות, האהוב וחביב על כל העם ומאחד ומקשר את בל העם; מרכז של תורה וחכמה, של לשון וספר, של עבודת הנוף וטהרת הנפש, "מיגיאטורא" אמתיתשל עם ישראל כמו שהיה צריך להיות... עד שאיש עברי בגולה חושב לו לאושר לראות בעיניו פעם אחת את "מרכז היהדות", ובשובו לביתו הוא אומר לחברו: רצונך לראות טופס של איש ישראל בצביונו האמתי, בין רב או חכם או סופר ׳ בין אכר או אומן או סוחר? - לך לארץ ישראל ותראהו... על זאת הקיצונו, והנה לנגד עינינו החיים כמו שהם, תמונה אחרת לגמרי. "מחלת הנפש" הישנה שוררת באירופא בכל עז ושאלת היהודים עם כל המסתעף ממנה ממלאה כל הלבבות, באפס מקום עוד לשאלת היהדות, הדורשת גם היא תפקידה בחזקה... גדולי ישראל מתאספים וחוזרים ומתאספים לדעת מה לעשות ביהודים, "איזו ארץ תוכשר להיות להם למקלט בטוח", וחובבי ציון ירננו באהליהם ויקראו: "איזו ארץ? מה זו שאלה? ארץ ישראל!"-ולעמתם מחנהנדול של "עמי׳ ארץ מתיהדים״ יזכירו אח ״המכשולים החיצוניים״, אשר ישנם באמת ואשר אינם אלא