Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 217

בדמיון, ומבקשים להשכיח לגמרי את הארץ הזאת ולא תוכר ולא תעלה עוד על לב. והנה זה בא בעל האבטואימנציפציא לעמוד בתוך בין שניהם ואומר: צדקתם יחדו! ארץ ישראל אינה יכולה להיות מקלט בטוח לה י הוד ים, אבל יכולה וגס צריבה להיות זאת להיהדות. עתה, הנידו נא, למי נסכים אנחנו: א״י להיהדות או להיהורים? - מה טוב היה אמנם, לו יכלנו להשיב: לשניהם יחד, לעם ישראל!" אבל בדאבון לב מוכרחים אנו להודות, כי לתשובה בזו עוד לא הניעה השעה? לא רק מפני ״המכשולים החיצוניים״, כי אם , עוד יותר, מפני המכשול הפנימי, "כי עוד לא עם אנחנו, כי רק יהודים אנחנו". ובכן, להיהדות א ו להיהורים? חובבי ציון עוצמים עיניהם מראות מה שבחוץ ומה שבפנים ומשיבים: "להיהודיס ויהי מה!״ - בעל האבטואימנציפציא .רואה תחלה מר, שבחוץ ומשיב: "לא להיהודים", וחוזר ורואה נם מה שבפנים ומוסיף: "כי אם להיהדות". אבל אנחנו נותנים עינינו קודם כל במה שבפנים, שוקלים את היהדות בא״י ופעולותיה,אשר ראינו בחלום, כנגד היהודים בא״י ופעולותיהם, אשר ראינו בהקיץ,- ומשיבים: ל ה י ה ד ו ת ת ח ל ה, וסוף ה י ה ו ד י ם ל ב ו א, כאשר יחדלו להיות "רק יהודים"... בי אז, כאשר תשוב היהדות למקורה, ומכל ארצות פזוריהם (גם מן המקלט היותר בטוח) יכונו ׳תיהורים את לבם באהבה אמתית כננד ירושלים של ההוה, לא של העבר ושל העתיד בלבד, - אז לא יצטרכו עוד לחכמים כפינסקר, שיעוררו בלבם רעיון האבטואימנציפציא על ידי חקירות שכליות ז כי מ א ל י ו יתעורר, ב״תולדה מוכרחת מתוך הרגש", כלומר, .מתוך רגש האהבה להיהדות וארצה. ואז, כשיצא הרעיון הזה מן הלב ולא יהיה עוד "יליד השכל וההגיון" ב^בד, אז לא יפוג אחור גם מפני "המכשולים החיצוניים", כי אם יבקש עצות ותחבלות להסירם. וכאשר יבקש כמו שראוי לבקש, בדעת וסבלנות הדרושה, יבוא גם היום אשר ימצא ... ״אבל - שומע אני אתכם מתאוננים - כמה ארוכה היא דרך כזו וכמה רחוקה היא תקוה בזו!" כן, אחים! ״רחוק רחוק מאד מאתנו החוף אשר אליו נשא את נפשנו. אך לעם נודד זה אלפי שנה גם הדרך היותר רחוקה לא הובל להיות ארוכה ביותר״. את הדברים היקרים האלה של בעל האבטואימנציפציא, אשר הצבתי בראש מכתבי ככתבם וכלשונם, צריכים אנו לכתוב על דגלנו באותיות.של זהב. אחד העם, אדעסא, י״א טבת תוג״ב.