Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 215

215 אבן לס צב וז בארץ. והכל ברוח אהבת העם והארץ, בסדרים נכונים, המתאימים עם י מטרת׳ האגודה העיקרית, ובהשגחת אנשים ראוים לכך מחברי האגודה. עברו שנים מספר, ומעשי האגודה נשאו פרי. קולוניות עבריות אחדות עומדות וקימות על בסיס נכון, ובעליהן עובדים את אדמתם מאהבה ואוכלים לחמם בשמחה? בתי ספר אחדים הספיקו כבר לגדל דור אחד של תלמידים הגונים, בעלי תורה וחכמה ודרף־ארץ, - ועוד כאלה וכאלה . והקול נשמע בגולה, כי יש בא״י אכרים עברים אמתיים, כלומר, אכריס. א מת יי ם, החורשים וזורעים וקוצרים בידיהם ממש, ועברים■ א מתיי ם, אנשים מן הישוב, הבאים מן השדה בערב וקוראים ושונים, ויין לא ישתו לשכרה ... אכרים עברים בדור האימנציפצייא השלמה! חזיון כזה יקר מאד בארצות הגולה ולא יאומן כי יסופר... ומה יפלא איפוא, אם רבים מגדולי עמנו התחילו י לבוא לא״י, כדי לראות בעיניהם את הפלא? וכשבאו וראוי כל זה ויתי מעשי האגורה, הרגישו בלבם רגש אהבה עמוקה לארץ־אבותיהם ולאחיהם היושבים עליה, המפארים שם ישראל לעיני העמים בחייהם הטבעיים והבריאים? ואין צריך לאמור שנתנו ידם ■ להאגורה, אלא שאחרים מהם קנו שם גם לעצמם נחלת שדה וכרם למזכרת נצח. ובעקבות הגדולים התחילו ללכת גם קטנים מהם, עד שהיה הדבר למנהג בישראל, שכל בעל בעמיו יחשוב לו לחובה ולכבוד להחשב במספר "מחבבי׳ציוך ולבקר לפעמים את הארץ, בעת שהוא יוצא לחו״ל להנפש מעבודתו. ונערי בני■ ישראל, שנתחנכו בבתי ספרה של האגודה, התחילו לבוא להארצות הנאורות(כי כן תשלח האגודה את בעלי הכשרונות שבהם להשתלם בלמודים בחו״ל), והנה הפלא ופלא! צעירים משכילים, שאינם לא אשכנזים ולא צרפתים וכו׳ - שאינם כלום, אלא בגי ישראל מארץ ישראל - ודי! הם יודעים אמנם לדבר בלשון עם ועם, אבל לשונם לעצמם היא לשון העברים הקדמונים (כי אותה קבעה האגודה בבתי־ספרה בתור לשון הלמודים והתלמודים - כדי שלא להטיל קנאה בין חבריה ילידי ארצות שונות, אשר כלם, כידוע, פטריוטים גדולים הם בארץ מולדתם וקנאים עצומים גם בא״י כל אחד ללשון ארצו...) . הסטודנטים האשכנזים והצרפתים וכו׳ בני דת משה מתחלה שמעו ויתמהו ויצחקו בלבס י אבל מעט מעט התרגלו לזה והתחילו בעל כרחם לחשוב את הלשון הזאת כאחת הלשונות. ובראותם את חבריהם הנוצרים נותנים גם כבוד להשפה הזקנה, שבה .נכתבו "הספרים הקדושים", התחילו גם הם, בני דת משה, לזכור ולהזכיר, כי בשפה זו דברו אבותיהם באיזה זמן קדום, וסוף .סוף ■התחילו גם ,ללבוש גאות.., ורבים גלו פתאום גם חן ונועם בצלצולה והשתוקקו ללמוד לדעתה. ומכיוןשרבו החפצים ללמוד, נמצאו גם מלמדים, "מוריי