Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 211

הואת בחברת הקטנים, שרוצים ואין להם, מאשר להוסיף ולשאתה ביחד עם הגדולים, שיש להם ואינם רוצים. ככה היה פ׳ לחובב ציון, או-אם אפשר לאמור כן - לחובב חובבי ציון,.. ראה ונוכח בעל האבטואימנציפציא, שאץ כת בדברים ובמופתי השכל לברוא י ש מאין, והנה נראתה לו תנועה ישוב א״י בתמונת איזה י ש, אם גם חלש מאד, ויתמכו־ אליה בכל לבבו, בהאמינו, כי לא יכבד כל כך לצור צורה נכונה לתהו״ובהו שכבר נמצא. כשמונה שנים עבד פ׳ עבודתו לישוב א׳יי, ובמשך השנים האלה אסף נסיין רב, נסיון מר ומעציב. על כל צעד פגע במכשולים שלא היתה לאל ירו להסירם. הקולוניות המעטות והדלות, שנוסדו על רגל אחת, לא יכלו עמוד ודרשו תמיכה תמידית במדד, מרובה, וחו״צ שבגולה, אשר אש אהבתם לציון בוערת על לשונם, ניכרו רק בכעסם על "מתנגדי הרעיון, אך לא בכיסם: להתנדב לצרכי הישוב לא הרבו, אבל הרבו לחוות דעה ולאמור ,,קבלו דעתי״. בכל הזמן הזה, המעט כי לא הצליחו חו״צ לצאת מכלל ״כתה״ ולהיות ל״עם", אלא שלא הצליחו נם לבוא לכלל כתה אחת, להביא אחדות גמורה בקרבם פנימה. כל ימי פ׳ היו כעס ומכאובים, מלחמת עולם בשטות וגסות רוח, בפרוד הלבבות ונרגנות, באינטרסים קטנים של יחידים ושל ״צבורים״, וכדומה. ״רקבוך ף - היתה הקריאה השגורה בפיו. ובאמת נגלה פה ב י ח ו ד הרקבון אשר בעמנו בכלל, כי רק אז הלא יגלה כל רפיון כחו של החולה, כאשר ינסה לקום ממשכבו ולעמוד על רגליו... בשתי השנים האחרונות, מאז היו חו״צ ל״חברת התמיכה" ופ׳ לראשה האפיציאלי, נשתנה אמנם מצב הענין הרבה, עתה לא יכול עוד כל "נכבד בעדתו" לקפוץ בראש ולעשות (או לדרוש שיעשו אחרים) מה שלבו חפץ. בלי־נשק יותר טובים היו עתה בידי ״ראש החברה״ להגן בהם על השלום והסדרים. ועל ידי זה, ועוד סבות אחרות גדולות מזו, התחזקה והתגברה התנועה פתאום בבת אחת, עד כי בהשקפה ראשונה אפשר היה להאמין - ועל כן גם האמינו כמעט הכל - כי הקיפה באמת אח כל העם ומעתה תתפתח בדרך ישרה והיה תהיה בקרוב להחלטה לאומית אמתית. אבל החלום הזה לא ארך... מה שקרה אחרי כן הלא תדעו כמוני. עתה הנה נגלה ברור, וגם הדמיון היותר נלהב לא יוכל עוד לכסות, מה רבו מצד אחד המכשולים החיצונים בארץ ישראל, ומה גדול מצד אחר המכשול הפנימי בישראל, ״הרקבוך אשר בגוף אומתנו. - ואיזה רושם צריך היה כל זה לעשות בלב בעל האבטואימנציפציא? הוא, אשר גם מראש לא היתד, לו א״י תנאי מוברח לתקומת רעיונו ורק מאמונתו במציאות איזה ״רגש לאומי״ בלב חו״צ התחבר אליהם,- מה היה לו לעשות עתה, אחר שהנסיון הורהו לדעת, בי בא״י כבד ביותר להוציא