Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 210

גם איך לעשותה, מבלי שילכו בעינים עצומות אל אשר ישאם האינסטינקט. ואלה טובי העם, ״בני הקולטורא החדשה״(ע׳ 29), אשר באו אל קרבם האידעות של המאה הי״ח והי״ט,- הם, אף אם ירגישו את ״אנושיותם״, עוד רב הדרך מזה עד הרגשת ״לאומיותם״ העברית 5 בגי אדם הנה הנם, אך לא בני עמם. ואם גם יורו בצדקת המשפט ההגיוני הזה של המחבר: כי בהיותנו בני ארם, עלינו לחפוץ להיות לעם כבל יתר בני האדם,-הנה יגיעו בזה רק להכיר נחיצות הלאומיות, אך לא להרגישה, והתילדה אשר תצא מזה תהיה איפוא גם אז "רק ילידת השכל וההגיון", לא "תולדה מוכרחת מתוך הרגש". עלינו לחפוץ!-כך מצור, ההגיון: אבל מה נעשה, אם בכל זאת לא נחפוץ, כלומר, לא נרגיש חפץ כזה? או עוד יותר -מה נעשה, אם חפצים אחרים, החיים באמת■ בלבנו, מתעדים לחפץ כזה ומביאים אותנו לעות גם את משפטי ההגיון, כדי להוכיח שאין עלינו לחפוץ כלל, שאין לנו גם רשות לחפוץ כלל? וזה הוא מה שקרה באמת אחר צאת המחברת לאור. "כני הקולטורא החדשה" לא נבהלו מפני זעם לשונה ומופתי-הגיונה, ואדרבא, גם הם לא חדלו מאז ועד היום להוכיח במופתים ברורים בעיניהם, שאין לנו חפץ כלל בדברים כאלה, וכי כל רעיון האבטואימנציפציא הוא לא רק חלום הבל, אלא גם סם" מות מסוכן להקולטורא החדשה. , אך בין כה וכה, ובתוך היהודים שלנו, אשר מקרים שונים עזרו להם לבוא לא רק לידי הכרה אלא גם לידי הרגשה (אף כי רק זמנית) בנחיצות ״מקלט בטוח״, ועם זה הביאו רבם אתם מן "החדר" את "האינסטינקט הנכון", כי רק ארץ אחת יש בעולם ששמה ״ארץ ישראל״,- נמצאו רבים אשר לא הרבו לחקור ולדרוש והתחילו להתעסק בפועל בישוב ארץ ישראל, להתעסק, כמובן, על פי דרכם: בלי ראיה קודמת, בלי שיטה קבועה, בלי סרר ובלי אחרות. התעסקות כזו לא יכלה אמנם למצוא חן בעיני חכם בפינסקר: אבל טובה היתה לו בכל זאת מחבוק׳ידיהם של המערביים. הן אמנם בחירת הארץ לא נעשתה, כעצתו, על פי "עקספדיציא" של חכמי.האומה, שבדקו ומצאו אותה טובה למטרתנו מכל הארצות: הן אמנם, תחת ״דירקטוריום״ לאומי, אשר ינהל כל הענין בדעת וכשרון, נוסדו אגודות אגודות, שכמעט לכל אחת היתה פיוגרמא מיוחדת עם ״אידעות״ מיוחדות: הן אמנם , תחת ״החלטה לאומית״, השתתפו בתנועה זו רק מתי מספר, וגם הם רבם מדלת״העם:- אבל, למרות כל אלה, האמין לראות פה עכ״פ עקבות איזה צל של חפץ פנימי "לחיות ולהיות לעם", ובזה היה די למשוך אל "המתעסקים" האלה לב איש כמהו, שהיה תוכו כברו, ואחר שהכיר פעם אחת, בי חרפה היא לעימגו לשבח בטל ולהטיל עצמו על אחרים, בחר יותר למל מעליו אח החרפה