Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 209

הדרך הזאת ולבלי עזבה עוד עד הניענו אל אחרית חפצנו, או, בלשונו, דרושה לנו ״ההחלטה הלאומית״ (דער נאצי^גאלע ענטשלוסס-ע׳ 23). וזאת היא איפוא מטרת המחברת., להביאנו לירי החלטה זו, בהביאה אותנו לידי הברת נחיצותה. אבל פה הלא מוכרח היה מחברה לשאול את עצמו: אם רק מפני זה אין חקור, לעמנו מן האימנציפציא הבנויה על הדעות ההומניות, מפני שכל שיטה בחיים הבנויה רק על השכל ולא ברגש יסורתה רפת״כח היא ולא תוכל לנצח "מחלת׳ הנפש״ המתנגדת לה, ~ אם כן הלא לשוא יעמול גם הוא לעורר את עמנו, על ידי ההכרה השלילית הזאת, לשיטת-חיים חדשה, אחרי כי נס היא, הכרה זו, ״רק ילידת השכל וההגיון״ היא, וההחלטה הלאומית אשר תצא ממנה, אף אם תצא, לא תהיה איפוא "תולדה מוכרחת מתוך הרגש". בעוד אשר האינדיפירינטיסמוס הלאומי, האוכל אותנו בכל פה זה דורות רבים, הוא "מחלת הנפש העוברת בירושה מאבות לבנים"; ומה יתרון איפוא לרעיון האבטואימנציפציא על תקות האימנציפציא, אם גם שתיהן אין להן יסוד בלב, ובל ההבדל שביניהן אינו אלא שלזו יחסר היסוד בלב אחרים ולזו - בלבנו אנחנו, שגם כן לא בידנו הוא?- ובאמת ראה פ׳ שאלה זו, אך לא נתן לה תמונה מוגבלת כזו ולא עסק בה בפרטות, לפי שלא יכול למצוא לה תשובה נבונה. באמונתו הגדולה בישרת הצעתו, האמין גם בבח דבריו,'בי רב יהיה להוליד את ההחלטה הלאומית. אם החלטה שכלית כזאת. תוכל להתקים הרבה ולשוב ולהוליד מצדה מעשים. גדולים ונכבדים? הוא חפץ להאמין גם בזאת - והאמין. ״הרגש הלאומי! מאין נקחהו? - יקרא במר נפשו - הלא זה הוא אסוננו הגדול, כי לא ע ם אנחנו, בי רק י ה ו ד י ם אנחנו״ (ע׳ 13) . והנה הוא הולך ומבאר את הסבות אשר המיתו בנו את הרגש הזה• ומוכיף גם דברי תוכחה ומוסר היורדים חדרי בטן. אבל השאלה לא זזה ממקומה: מאין נקח עתה את הרגש אשר אבד לנו, אם כה או כה, ואשר בלעדו אין יסוד להצעתו?-הוא מתנחם אמנם, כי עתה נשתנה מעט מצב הדבר לטובה. היציאה המבוהלה לא״י, אף כי לא הצליחה, תוכל בכל זאת להיות לאות על האינסטינקט הנכון בלב העם, אשר הכיר, בי דרוש לו בית נאמן (ע׳ 17) , ומצר אחר, הנה האידעות הגדולות של המאה הי״ח והי״ט עשו רושם גם בעמנו. גם אנחנו נרגיש עתה את "אנושיותנו" ואין אנו עוד יהודים בלבד, אלא גם בני אדם, ובהיותנו בני אדם, נחפוץ לחיות ולהיות לעם, ככל יתר בני האדם (ע׳ 24) .- אבל הנחמות האלה אינן מספיקות בלל. האינסטינקט בלב המון העם המבקש לחם,מלבד שמציאותו עודנה מוטלת בספק גדול, הנה אף אם ישנו, יסוד חלש הוא מאד לבנין גדול וכבד בזה. בעבודה כזאת צריך שישתתפו כל ט ו ב י העם, צריך שיתעורר חפץ אמתי לעשותה בלב אלו היודעים