Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 207

אבן למצבה (מנתב על אדות הד״ר פינסקר ז״ל). ,*118161 ־461 181 1ם־11161ז6 ¥611* ־36111 י611 ־1811 601(1 .811611611 86616 ־461 11ם1 מ!׳** 4611 116111 4811 640011(?6־80461^ 60§1־[1[8(<8604 .8610 §1811 28 ־§6^ ־¥01161* 80 00011 *>4| 3414011[ 1110811141101^ מ בשעה שקוראים אתם את מכתבי זה כבר ידעתם , כי פינסקר איננו עוד, וכבר שמעתם גם אה האנחות הארוכות והעמוקות, שהתפרצו מלבות כל חובבי־ציון, מקרוב ומרחוק, לשמע האסון החדש הזה. ומה׳ יפלא? גס בימי גדולה וגבורה יבכו ויספדו אנשי החיל על שר צבא אהוב שמת, ואף כי בעת צרה ומבוכה כהעת הזאת לחו״צי עת אשר מחוץ ירדוף אויב, ירדפו מקרים רבים ורעים שחברו יחדו, יררפו תלמידי שמעי בן גרא, שוה דרכם תמיר לרדוף נרדף ולהתאבק בעפר רגלי מי שהשעה משחקת לו,- ו ב ב י ת ... אך מה אספר לכם ולא תדעו? הלא גם אתם "בבית" ועיניכם רואות.- ואולם, אם גם ירגישו כל חו״צ, כי אבדה גדולה אברה להם במות פינסקר, הנה לא כלם יכירו את תכונת האבדה הזאת במו שהיא, את ודחם האמתי בין המנוח ז״ל ובין חבת ציון. רוב חו״צ ידעוהו רק בתור "איש מעשה" העומד על גביהם ומנצח על אספת הפרוטות, העמרת "הקערות" וסדור "התמיכה", ורק מעטים מאד ידעו גס את נפשו הפנימית על פי מחברתו הנפלאה,אלה האחרונים לבדם יודעים, כי בעצם וראשונה היה פ׳ רק "לאומי", חובב עמו, ומתוך חבתו ז ו נולד בו רעיון ״האבטואימנציפציא׳/ מתחלה בלי כל יחם לחבת ציון, ורק אחרי*נן, כאשר האמין לראות באגודות חובבי ציון הצעד הראשון להתגשמות רעיונו זה, התחבר גם הוא אליהם. לו, לאיש שחונך מנעוריו על ברכי הספרות האירופית, זרה היתה האהבה העמוקה לארץ אבותינו, אהבה שאינה תלויה כדבר, אשר אנחנו,