Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 198

ואישון חשך חש מפלט לו אל ד׳ אמות של בית מררשו ואל חיק השכלתו הלאומית. שם על יד ה״חק לישראל" ו״חובות הלבבות" הונח לו מעצבו ומרגזו וימצא נחם לנפשו, אשר מימיה לא היתה יכולה להתקיים בלי מזון רוחני אפילו שעה אחת. ולעם .ער תמיד אשר מה קראו עצל אוהב שנות! לא למעוררי ישנים ולמקיצי נרדמים היה העם נזקק בראשית שנות הששים, אלא לאוהבים נאמנים דורשי טובתו אשר יאחזו בידו וימינם תתמכהו לעבור את הדרך אשר הוקבעה אצלו בחזקת סכנה ולהביאו אל החוף השקט והבוטח אשר שאפה נפשו אליו. באותה שעה היה נזקק העם אך ורק לסופרים מפשרים בינו ובין ההשכלה באמונה ובישרת לבב. ומה רבו החמר והלבנים אשר נתנו חיי בני ישראל בעת ההיא בירי הסופרים איש למינהו לבנין ההתפשרות הזאת! מרבוי החמר אשר נאסף ונקבץ על שדמת חיי היהודים ברוסיה משנות הארבעים ער שנות הששים, היתר. הספרות הפשרנית לכל חלקיה יבולה להתפרנס בכבוד גדול. היודע בינה לעתים (פובליציסט) היה שואב מהם אסמכתות וראיות רבות וחזקות למשפטיו ולהשקפותיו, המשורר (במשוררי שירי חיים אני מדבח היה מוצא לו בהם קוים נעלים המביאים לירי התפעלות והתרגשות הנפש, והמספר - מה רבו התמונות והציורים המלאים זיו ומפיקים נהורא מעליא, המושכים עליהם כבחבלי קסם כל איש אשר לב רגש לו, מה רבו המראות והחזיונות העושים רושם עז ונמרץ על הקורא, שהיה. יכול לקחת לו מתוך החיים הללו! - למען הראות להקורא כי דברי אלה אינם פטפוטי מלים בעלמא ובי יש להם על מה לסמוך, מצאתי נכון לפני להציע בזה מעט מזער מדברי הימים ההם שהיו מוכשרים ומסוגלים להיות לחמר רב הכמות והאיכות בירי המספרים וצירים אמנים היודעים להעטיף הציורים במעטה יופי ונעימות, המוליכים את לב האדם שבי. הנה לפנינו תמונת אביר התקופה ההיא בעצמו, תמונת הדקטר ליליענטהאל המעלפת חן ונעם בכל קויה. האיש הזה היה יליד ארץ אשכנז, שם נתגדל ונתחנך ושם רכש לו התפתחותו המדעית והמוסרית. בעורו בימי עלומיו, בטרם מלאת לו שלשים שנה,נקרא מאת ראשי קהלת ישראל בריגא לבוא אליהם ולהיות להם לרב ולמטיף, ויאות להם. כמעט ההל לכהן בקדש היתה ראשית פעולתו להפיץ חכמה ודעת בין בני עדתו ויעבוד במקצוע זה בתשוקה נמרצה ובהתלהבות עצומה ויפליא לעשות בו גדולות, אשר משכו עליהן את עיני אובאראוו השר הממונה בעת ההיא על השכלת העם, ובראותו כי ברכה בו קראהו לבא פטרבורגה ולעבוד עבודתו על יד לשבת הסופרים אשר לו בענינים הנוגעים ליהודים וליהדות, וביחור בהתרת השאלה על דבר יסוד בתי ספר מיוחדים לעברים. קשה מאד היה לעדתריגא להפרד מהדקטר ליליענטהאל אשר במשך שבתו בקרבה היה לה לאב ולכהן וישו עליה הוד והדר * אבל היא נאנסה לבטל רצונה מפני רצון מורה ורבה, אשר נפשו הלכה