Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 197

הספרות זירוזם 197 ובדומה, הביט בעין צרה ועקומה ויהיו לו למפלצת ולשקוץ משומם וההוגים בהם למינים ואפיקורסים, יען כי אך בהם מצא את מקור הרעה, וכה הרחיק ללכת במשפטו זה המעוקל, ער בי התיר לבניו ללמוד שפת הארץ ויתר למורי חול ושפת קדשנו הזרה כמו דוה מביתו וצאי טמאה קרא לה, כמו שנוהגין. לעשות הנאורים היותר אדוקים בימינו אלה. על כן הרתה צריכה להיות ראשית עבודת הסופרים בעת ההיא להמתיק את בל המודות הללו ולכבות את מוקד הקצף עד כמה שידם מנעת. הסופרים היו צריכים להתרצות אל העם הנעלב ולפיסו ברברים, ואין לך פיוס יותר גדול מזה, לו לקחו עליהם הטרח להוכיחו באותות ובמופתים חותכים כי השכלה זו שהמה חפצים להביא אל תוכו אינה צוררת לאמונה מורשה, אינה עומדת לשטן על דרך הדת, אלא מסוגלה היא ללכת אתה שלובת יד, להתלכד יחדו מבלי התפרד לנצח. רק ההוכחה הזאת היתד, צריכה להיות רוח החיה באופני עבודתו הספרותית של כל סופר וסופר באותו המקצע שהוא עוסק בו. הדורש בשאלות הזמן במאמריו, המשורר בשיריו והמספר בספוריו, כולם היה צריכים להשביח את סערת רוח העם ולהטיף להשכלה בתור אחות להאמונה, בתור דעה אשר המעט כי אינה נוגעת בקדשי בני ישראל מדור דור אפילו כמלוא השערה אלא שהיא נם מנינה עליהם ע״י רגשות הברת ערך "האני" המיוחד שתוליד בלב בני האדם החוסים בצל כנפיה. לו עשו הסופרים כדבר הוד,, אשר היה משאת נפש כל טובי האומה בימים ההם, כי אז לא הרגיש העם החולה בשעת החתוך עקיצה ודקירה כל שהיא והנתוח עלה לו יפה ויבא לו בכנפיו רפואה שלמה לדורות, רפואת הנפש ורפואת הנוף כאחד. .אלו היו הסופרים מפיצי ההשכלה בשנות הששים עומדים קרוב אל חיי ההמון ויודעים יריעה ברורה מכל אשר נעשה במחיצתו עד כה, אז שמעו איך׳ החיים בעצמם דורשים את הפיוס הזה בקול אדיר וחזק, אז שמעו איך העם בעצמו בפי טובי אישיו וראשיו מחל לבקש בחשאי לצאת מתוך המהפכה הרוחנית שהוא שקוע בה עד צוארו ולכונן אשוריו בשביל ה:הב המקובל ורצוי לאלהים ואדם, אז הבינו בי התמרמרות העם מכונת רק אל ההשכלה החצופה, אשר הנקל לה לבלע את הקדש. לעולל בעפר קרן כל חכזדות האומה פליטת ירושתה משנות דור ודור ולהוריד לארץ נ צ ח ה, ולו ידע כי יש בעולם נם השכלה צרופה ומזוקקת, השכלה תמימה משיבת נפש, אחז בה בשתי ידיו. טעות נדול היה בידי הסופרים האלה בדמותם את העם לאיש עצל ישן על מטתו עד נכון היום בעת אשר השמש כבר הניעה במהלכה אל חצי השמים, שבשביל כך באו להקיצו משנתו בחזק יד. העם הנלחץ והנדחק מכל עבריו, מפנים ואחור, מלמעלה ומלמטה, מבית ומחוץ, לא ישן יותר משאר בני אדם, כי תלאותיו לא הניחו לו לישון וכל ימיו קדמו עיניו אשמורות בשעה שחבריו העמים עור התהפכו בערשם על צרם השני, אלא שבעת צרה וצוקה פרדס (13)