Pardes
- Journal
- Pardes
- Volume
- 1 (1892)
- Date
- 1892-01-01
- Page
- Seite 192 (sequence 201)
- Language
- Hebrew
- Belongs to
- journal volume
- OCR quality
- 68% known words query
- IRI
…/8003959-8003960--201-8004159- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
נתיב ללב בני ההמון. בעצם העת ההיא יצא דבר מלך שלטון לתת דרור לעשרים מיליון נפש אדם מבני האברים , וישמעו משכילי ישראל את הדבר ותהי רוחם בקרבם, ויאמינו כי עוד מעט וגם "זבות אזרח יפרח לשושנה". אז לא יכלו עוד לכלא את רוחם בקרבם ויעלו על לשון את אשר טמנו ער כה בחבם ויאמרו איש אל רעהו: הנה בא היום שקוינוהו! נתבולל בין העם אשר אנחנו יושבים בקרבו ונהיה. לבשר אחד. וירא העם וינועו ויעמדו. מרחוק. אז התלקחה מלחמה גו ולה בין העם ובין המשכילים, ושני המחנות השתמשו בכלי נשק מגונים ומכוערים מאד, מכתבי מלשינות וכתבי פלסתר עפו משני הצדדים יום יום אל לשבות שרי הפלכים ואל גבוה מעל גביה, ובית ישראל היה על ידי זה פרוע, לשמצה בקמיו. בכל מלחמה כן עצומים היו גם קרבנות המלחמה הזאת, ורוב החללים האלה היו נפשות נקיות, מתי מספר מתוך מחנה הצעירים אשר לא תפשה עוד ההשכלה המזויפת בלבם וידרשו חכמה ותושיה באמת ואשר נחשרו בעיני העם כי גם ירסתכון,עם הקושרים, וירדפום על צוארם בלי חשך ויסירו מהם כל משען לחם וכל משען מים, ויקומו הנרדפים ונוספו גס המה על מתנגדי ההמון, ויהי הקשר אמיץ. מן המצב הרע הזה. היתד. כנסת ישראל ברוסיה יכולה לחלץ את נפשה אך ורק בעזרת הספרות. בעת הזאת היתר. נזקקת לסופר מורם מעם ועומד למעלה משתי המפלגות הלוחמות. לסופר מלא השכלה צרופה ודעת חכמת .ישראל ועם זה רגשי אהבה וכבוד לצור מחצבתו והחפץ להיות לו לעזר בכל אשר ימצא לנכון לפניו. בימים ההם הרגישה כנסת ישראל נחיצות גדולה מאד בסופר בעל בעמיו, רצוי לרב אחיו ובר סמכא בעיני כל הצדדים , אשר מעלותיו הסצינות עמדו לו להשביח את שאון גלי לבב הלוחמים ולהשקיט הריב. אשר פעולתו המוסרית חזקה עליהם לוס ר איש לרעהו מחפציו ומזכיותיו ער כמה שירו מגעת ולהביאם לידי פשרה השוה לכל נפש. הסופר הזה בכדי להגיע אל התכלית הנרצה, בבדי למצוא את הדרך הנבונה המובילה אל ההתפרשות הזאת, היה צריך ראשית כל להתבונן היטב אל חקר כל המעשים אשר נעשו ברחוב היהודים במשך עשרים שנה האחרונות אם ע״י הממשלה או ע״י התעוררות מבית, לחדור עמוק אל דברי הריב והסכסוכים אשר נפלו בין שני הצדדים , אל טענות הצד האחד ואל תשובות הצר השני, ולהציל מהם משפטים נאמנים והשקפות נכונית על מצב הדברים וטבעם. ולו הוחגו אז בסופר נעלה כזה לא היה בודד ולא נלחם יחידי על שדה המערכה, כי סופרים הוגי דעות כמהו נענו מיד להד קולו ומקרוב ומרחוק באו לחנות על רגלו ולעזור על ידו בכל אשר יפנה. חסרים היינו את הראשון אשר ישא נם לסופרים שכמותו, נפקד נפקד ממחננו רק המתחיל במצוה ובגומרים אותה לא היינו יודעים כל חסר מימינו. אבל סופר כזה לא נוךע מקומו אירן. היו לנו אמנם בעת ההיא חכמים ומלומדים