Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 191

191 וז&פרות וחדויים רוחו ומרותיו המיוחדות לו, וסמלה תהיה להם להיות מורי האומה. מאשריה ומדריכיה. לכל הדברים האלה יחלנו בימים ההם, לכולם נשאנו נפשותינו באהבה ובגעגועים גדולים איש איש פתח אהלו, אבל המיחלים והמבקשים לא קרבו זה אל זה בל הלילה, וסופר לא נמצא בעת ההיא בגבול ישראל שיהיה להם לפה ומלבם יוציא מלים ויפיצן החוצה, אשר יקשר ויחבר את כל המשתוקקים והמקוים למחנה כבד יוצא לעמוד במערבה ולהלחם בעד חפצו. השבלים הבודדות לא היו לאגדה אחת מביעה במו שפתיה את דעת הקהל ויפוצו זה בכה וזה בכה. והחיים עשו את שלהם, מפעל רדף מפעל ומעשה אחר מעשה יצא לאור והכל לא על דעת העם כי אם למרות רצונו ונטיותיו. שני בתי מדרש לרבנים אשר נוסדו בווילנא ובזיטאמיר לא הפיקו רצון מאת העם ויהיו כצנינים בעיניו, כי מראשית ה'סדם נשבו בהם רוחות לא ממקור קדוש, לא ממקור ישראל. בל דבריהם וצרביהם היו נחתנין על פי בן עם נבר, אשר המפקחים והמורים העברים נגררו תמיד אחרי רעותיו ולא הרהיבו בנפשם עז לסור מהן ימין ושמאל, אף לא חפצו בזה, אחרי בי גם רוחם היה נוחה מכל הליכות הבתים. ותהי אחרית הדבר, כי שני בתי מדרש הרבנים עוד הרחיבו הפרץ בין בני הדור הישן ובין בני הדור החרש ויוסיפו לצקת שמן על מוקד הריב. העם התמרמר מאד ויחרק שן ויתקצף ויקלל במנהיגי הבתים, במורים , בתלמידיהם ובתלמידי תלמידיהם ז אבל מחאותיו לא נשמעו בין החיים וקצפו היה קצף אין אונים, ומרוב מצוקת לב בכה למשפחותיו, וסופר אין לשים את דמעותיו בנאד להיות למשמרת לדורות הבאים. בשנת 1857 החל "המגיד" לצאת לאור. אך כאשר אמרתי בפרק ב; לא נגעו שאלות החיים אל לבב העורך וסופריו, ובאור אחד על מלת ..פרשז" וכיוצא בה וידיעה אחת על דבר אשה שילדה חמשה בכרם אחד. היו טובים ונכבדים בעיניהם הרבה יתר משימת לב אל צרכי־ העם. סופרי ..המגיד" אטמו אזניהם משמוע לקול המנסר בגלגל עולם האומה ועיניהם טחו מראות את כל הנעשה בקרב ביתה ועדתה, ויהי להם עולם אחר וחפצים אחרים ודברים אחרים גם שפה אחרת . . . והנה קרבו שנות הששים לבא . במשך עשרים השנה האלה עשתה אמנם ההשכלה השטחית הנכללת ביריעת כתב ולשון המדינה פסיעות גסות ורבות בין יהודי רוסיה. מספר בתי הספר אשר נוסדו מטעם הממשלה גם ע״י קהלות ואנשים פרטים עלה עד לשני אלפים בערך. אבל המספר הזה היה בוראי גדול ביותר לו שלח העם את בניו אל הבתים האלה בלב תמים ובנפש חפצה ולא באונס ובהכרח, בעקימת פה וחריקת שנים , וכל זה הוא מפני שלא נחה דעתו ממעשי המורים, אשר כולם היו מחניכי בתי מדרש הרבנים וכולם יצאו מהם ברכוש דעות זרות ומתנגדות לרוח אמונה מורשה, אשד בקשו לפלס להן