Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 189

ו1ספ1ות ונהיים 189 הטתה גם אותם אל ארוזות עקלקלות, הספרות עוד הפיחה את זיקי הריב, הרחיבה- העמיקה המדורה, הפריאה בין אחים ותרבה כושל. בשעה שחדרו קוי ההשכלה הראשונים לבא אל משכנות היהודים ברוסיה, עוד לא היה לנו כל מכ״ע עברי מרכז לסופרים נושאים ונותנים בהתרת שאלות הזמן, אבל היו לנו סופרים מבארים כתבי הקדש, סופרים מעתיקים משפות זרות, סופרים כותבי ספורים וסופרים משוררים. לבד הסופר החכם ריב״ל, שהיה מושכו בעיר קרעמעניץ אשר בגליל וואהליניען, ישבו כמעט כל הסופרים העברים בווילנא, או בירושלים דליטא כאשר קראו לה בעת ההיא, וסביבותיה. אם היהה לנגד עיני הסופרים הללו מעודם איזו מטרה במלאכתם, לא הייתה אלא להגביר לשפת עבר השרידה והיחידה ולהעשירה. עשר רב במליצות וראמות, אשר על כן קשה הוא מאד לחרוץ משפט לפי מה שכתבו על חזון רוחם והלך נפשם ודעותיהם במושכלות. אמנם יודעים אנחנו כי רובם ככולם השתחוו בלבם לאלילי השכלת ברלין ובביתם התנהגו ברב חירות, אבל כל. זה ידוע לנו אך על פי הראיה או השמועה בהיותנו בני דורם, לא על פי פרי עטם, שאינו נותן לנו כל מושג מהאלהים אשר בלבבם, רק מודיע אותנו בי אלה כתבו עברית בתקונה לפי חכמת הדקדוק ושמוש הלשון׳ ואלה עשו לפרקים חרוזים יפים. מאפו עמל.ויגע בעת ההיא על כתיבת ספורו "אהבתי צ־וך, שולמאן היה עסוק בהעתקת הספר "מסתרי־פאריז", פלונגיאן תרץ לקומות דחוקים בתנ״ך, אדם הכהן לעבעגסזאהן הוציא לאור בהשתתפות בן־יעקב את כתבי הקדש עם באורו של בן-מנחם גס חרז חרוזים יפים, מיכה בנו הלך בעקבות אייו אך בת שירתו היתה ענוגה ומגוהצת ביותר ולולא קטפהו המות באביב עלומיו כי אז היה ברבות הימים למשורר גדול ואולי גם למשורר לאומי, גארדאן חזה את חזיונו "אהבת דוד ומיכל", אבל.בדברי כולם יחד לא תקשבנה אזנינו הר קול עם ישראל בארצם בימים ההם, ולא נראה אף רמיזה על כל הנעשה אז במחיצתו, על הגות לבו ורוחו. רק ארבעה סופרים היו בעת ההיא כיוצאים מן הכלל, הלא המה: ריב״ל, מרדכי. אהרן גינצבורג, פין וסלאנימסקי. הסופרים האלה לא מצאו רים בצחצוח השפה ויבקשו בספריהם גם להביא תועלת מוחשית לעמם, איש איש במקצע שמצא את עצמו ראוי והגון לטפל בו. אבל התועלת הזאת לא נכללה בהודעת בינה לעתים ובהוראה באצבע..על .הדרך אשר ילך. בו העם ועל המעשה אשר יעשה, אלא בהצלת כבוד ישראל ואמונתו מחללו ובהרחבת למודים מועילים שונים בין תאבי דעת וצמאי תושיה. ריב״ל רב כל ימיו ריב התלמוד והיהדות נגד מחרפיהם ומגדפיהם משאינם בגי ברית ״). גינצבורג למד את בני יהודה קסת הסופר, כי שנל ") בנוגע.לריב״ל, הנה ראשית עבודתו הספרותית היתה אמנם לפקוח עיני ראשי הדור על גחיצת ההשכלה הצרופה, אבל אחרי בן הקדיש אח ספריו לחקידות כש״ע ושרשיה ולהצדקת קדשי ישראל.