Mannheim
Compact Memory

Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 188

Scan of the page
Image: UB Frankfurt, Visual Library (IIIF)
Journal
Pardes
Volume
1 (1892)
Date
1892-01-01
Page
Seite 188 (sequence 197)
Language
Hebrew
Belongs to
journal volume
OCR quality
71% known words query
IRI
…/8003959-8003960--197-8004155
Visual Library
page viewer of the UB Frankfurt

No entity mentions on this page.

OCR text

כי מות בסיר ההשכלה וכל אוכליה יאשמו, ויהפוך את פני המלחמה מן הצעירים אל ההשכלה בעצמה ומן המעברה - איש לביתו וגבר לנחלתו... ואחרי כל אלה, הנה בבואנו היום לשוב להפוך בנצחונם של הצעירים על הזקנים בשנות הארבעים׳ האם אין אנו רשאים להטיל בו דופי ולאמר בפומבי בי לא על אדני היושר והצדק הטבע? האם אין לנו המשפט להאשים את הצעירים ההם בחלול שבועה ובפשימת-רגל מוסרית? - הרחבתי בזה הדבור על אדות יהס הצעירים אל הזקנים בימי מלחמת האור עם החשך מפגי שני טעמים אלו 5■ א) כאז כן גם השעה שאנו עומדים בה, הרת עלילות והוצאות נכבדות היא לחיי האומה הישראלית; כאז גם עתה הננו נגשים אל מלאכת בנין נשגב, בגין האומה על אדמת אבותיה, אשר ראשו מגיע אל עתיד נעלה־ מכל מושג; כאז נם היום הננו עומדים בנערינו ובזקנינו לפני מעבר - לעבור גאולי הנפש ונאולי הגוף כאחד; כאז נם הפעם הצעירים קופצים לעמוד בראש המעברה ולהיות בחלוצים לפני המחנה ורוח הזקנים אינו נוחה מזה בסתר אהלם ויש אשר ישמיע האחד במרום תלונתו, וכאז גם כעת הצעירים מבטיחים את הזקנים בבל עת מצוא למלא בתום לב אחרי כל מיני החיובים אשר ישיתו עליהם לטובת הדבר. על כן אם אחרי ברור ולבון מצב הדברים בשנות הארבעים תצא באמת לעין רואה כי אמנם פשטו הצעירים את הרגל להזקנים, הלא למיחש בעינן פן יעשו כזאת נם על הרי ישראל ואבדה חלילה תקותנו האחרונה *׳>. 0 יחוסם של הצעירים אל הזקנים בימי מלחמת ההשכלה את הבערות אות נאמן הוא לנו על המרחק הרב שנמצא בעת ההיא בין הספרות ובין החיים. רואים אנחנו מזה כי הספרות לא הטתה אז אזנה אל קול דפק הזמן ומעשיה לא היו מכונים ומקבילים ■לרוח המתהלך במחנה ישראל. על הספרות היתה מוטלת החובה להמתיק את היחס הזה ולעשותו מרוצה ומקובל ללב האבות בני הדור הישן; היא היתד. צריכה לעשות שלום בין שתי המפלגות, לחברן ולאבדן זו לזו בעבותות ידידות ואהבה אשר לא במהרה תנתקנה. אבל ספרותנו מששה כלילה בצהרים ובלקחה לה קרנים להיות שפה להצעירים *) אמנם עלה רעיון כזה על לב אביר סופרי ישראל בשפת רוסיה, א. ל. ל ע ו ואנדא) אשר במרוצת דבריו אלי עם הספר מיום השני לירח זעפטעמבר שגת 1883 יאמר ג "... אולם עתה אחרי אשר לבד "המגיד" החל גם ,,המליץ" להיות חצוצרה לרעיון יא״י, שוב איני מוצא כל נחיצות במ״ע פלשתיני בשפת רוסיה. יתכן הדבר כי העדר מכ״ע בזת יגרור אחריו קרירות רוח אל הדעה מצד צעירי הימים, אבל — ה׳ עמם, עם הצעירים הקוראים רק רוסית. בנוגע ל ה מ ע ש ה אחת היא אם יתיחסו בני הנעורים אל הדעה בקרירות או בחמימות יתרה: למעשים יוצאים לאור בידיהם, לא נוכל לקוח על כל אופן שבעולם, ומחבוק ידים ושאון בו ומעצלות הומיה וסוררת - ישמרנו ה׳. טוב ויפה היה לו עזבו הפעם הצעירים את הבמה ויניחו מקומם להזקנים, אשר אך מהם יכנה ויכונן רעיון הישוב״.

Text as recognised by OCR (ABBYY FineReader), without corrections. Entity mentions: TagMe (2021); their positions were matched to this text again.