Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 186

וחמש שנים האחרונות את רבע ישראל ועל המספר הגדול של צעירי עמנו אשר מלאו בילק את ביה״ם הנמוכים, הבינוניים והגבוהים, ולבסוף תסב את מבטי על המון התקונים החדשים ילדי העת החיה אשר נתקנו בעולם'העדות והקהלות, על הסדרים הנכונים והטובים שנעשו במחיצת גדול הבנים וחנוכם ובמקצעות אחרים שבחיים , אשר עד כה היתר, אך הבערות שולטת בהם ממשלה בלתי מגבלה. אולם מורה אני לפניך, הקורא, בפה מלא כי כדבריך כן הוא,• בי אמנם רוח ההשכלה היה בכל אלה, אבל אם הרוח הזה הוא הוא פרי ה נ צ חון אשר נצחו הבנים את האבות, דבר זה מוטל אצלי בספק גדול מאד. רגיל אני מעודי לכנות בשם "גבור מנצח" אך את האיש אשר יגבר חילים על מתנגדו אם בכחו ועצם ידו או ברוחו הכביר ובתועפות שכלו החד והשנון, אבל לא את הלוחם׳ אשר רק בערמומיות וקנוניות שונות יכניע את אויבו תחתיו, אשר לוחמים ממין זה היו צעירינו בהצותם אח הזקנים. בשום אופן לא נפל הנצחון לחבל ל הצע ירים לולא חתמו בתחלה את ידם על כתב האמנה אשר הוגש לפניהם על יד המעברה ולא חיבו את עצמם למלא באמונה ובתום לב אחרי התנאים שחתנו הזקנים עמהם בטרם התפרקו כלי נשקם מעליהם, ואם כמעט נתנו להם לעבור את המעברה• שכחו מהר את הבטחתם ויחליפו דבריהם עשרת מונים ולא עמדו בדבורם, הלאלה ״מנצחים״ נקרא? הכל יודעים כי בשנות הארבעים בשעה שעבר ליליענטהאל למסעיו שלוח במלאכות השר אובאראוו בגלילות צפונית׳מערבית לעורר את היהודים היושבים בהם להשכלה, התמרמרו אליו זקני העם וראשיו ויפנו עורף להצעתו, אבל ההתמרמרות הזאת אינה דומה אף במקצת לאותה ההתמרמרות הבהמית שאנו רואים אצל העמים הפראים ביהוסם אל ההשכלה, אלא מקורה באחת הנטיות הנטועות בנפש -האומה׳ הישראלית להגן כל הימים על רוחה כי ישתמר בעצם טהרו ותכתו, הלא היא הנטיה הנעלה שעמדה לנו להחיות את לאומיותנו כיום הזה בארצות פזורינו. ההתמרמרות הזאת היתד. כעין התמרמרות האם מדי חושה בה כי יחפצו לגזול מאתה בחזקה את פרי בטנה שארית תקותה ונחמתה בחיים, אבל לא פרי הבערות שהיו שקועים בה עד צוארם, כאשר חשבו למשפט רבים וה׳ ליליענטהאל בראשם. בהתאסף יהד לאספה ראשי עדת ישראל בווילנא, שהיא היתה אז רוח החיה באופני כל קהלות העברים ברוסיה וה׳ ליליענטהאל הרצה לפניהם את חפץ השר אובאראוו כי יתנו היהודים את ידם להשכלה וייסרו בתוכם בתי־ספר לרוח הזמן ומשאלותיו, באותה שעה ישבו להם הזקנים תפושים ברוב שרעפיהם בקרבם ויחליקר ויסלסלו את זקניהם הארוכים אשר ירדו על פי מרותם וחזות פניהם ענתה בם כי דבריו פלחו כחצי רעל את לבבם. באחרונה קם ראש המדברים ממקומו וישאל את ה׳ ליליענמהאל בשם כל הנאספים כבאי בח העם אס החדשה שאוסרת הממשלה