Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 184

184 ורום באברים״ אשר על כן כל מאמריהם חסר מקוריות (אייגינליטאט) מבצבץ ובולט מהם , ובשעה שהננו מעינים בהם על נקלה נוכל להראות באצבע כי מאמר זה מעתק כלו מספרו של סופר רוסי פלוני ומאמר זה מהחלתו ועד סופו ממאמרו של סופר אלמוני וגומר. בשעה שהננו קוראים את מאמרי הסופרים האלה מרגישים אנחנו מיד כי לא רוח הסופר יוסף בן יעקב נכד אברהם העברי מדברת מתוך נתנם, לא רוח יוסף זה שהיה נער אתנו בני בלהה ובניזלפה היהודיות, לא רוח יוסף זה שלמד אתנו בחדר אחד אצל מלמד אחד וישב אתנו יחד על ספסל אחד, לא רוח יוסף זה שיצא יום יום אל אחיו לראות את שלומם וירא בסכלותם, אלא רוח הסופר האזרח שלא היה לו מעולם כל מגע ומשא אתנו גם לא ידע תאר פנינו. הסופרים האלה נתנו לנו בהעתקה (לא נבונה לפעמים* פרקים מקוטעים מספרי המבקרים הרוסים ביעלינסקי וד$!ברא.ליובאוו, וכדומה מגדולי הסופרים אשר עמדו בראש הספרות הרוסית משנות הארבעים עד שנות השבעים בימי י תור הזהב לנכבדי.המאספים "סאוורעמיעניק", "$זט. זאפיסקי", ""דיעלן*" ועוד. אבל בעת אשר הצעדים שצעדו הסופרים הרוסים האלה בדרך ספרותם היו ממדים ושקולים בתחלה, עקב בצד אגודל הלכו ויפלסו מעגלותיהם במאזני ההגיון הבריא והשיל הישר... הנה סופרינו א נ ו המעט אשר לא מצאו לנחוץ להם לשים.אל לבם בתחלה אם יכולים ומוכשרים המה הקוראים העברים לקבל את רוב הטובה שהמה חפצים להשפיע עליהם משרי מינקת גבריה ואם השעה צריכה לבך בכלל ,׳בי עוד גם לא חלקו את השפעתם זאת לשעוריןאלא ביבולים הכל כללו את בל הדעות פרי מחשבות לבב סופרים רבים במשך חמש ועשרים שנה רצופות יחד, ויעשו מהן מטעמים משונים לקהל קוראי בית ישראל. : וכורך זה האכילו אותנו הסופרים האלה בבקר ביקר, בעת אשר על תשעים ותשעה חלקים ממספר בני ישראל ברוסיה שוררה עוד חשכת מצרים ומאפל גדול, כעין חומת סינים נצבה ביניהם ובין הויות העת החיה, ובעת אשר גם החלק המאה פקח רק זה מעט את עיניו משנת הבערות ואך זה החלו להרגיש בו איזה נטית רפה לרעת את צורת האלפא-ביתא של שפת עם הארץ. האמנם היו קוראים רבים למאמרי הסופרים האלה, נניח גם כן כי קפצו הקוראים עליהם, אבל הם עשו זאת־ לא :מפני שנמשך לבס אחרי הדעות האצורות בהם, בי נשגבות היו מרוח בינתם ולא יכלו. להן, אלא מפני שגדלה תשוקתם לקרא דברים כתובים בלה״ק, וכל מה שנתנו להם בעת ההיא למקרא אם אך היה אותו הענין לבוש מחלצות עבריות, גם סם מות לו הגישו לפניהם כרוך בפיסת ניר מודפסה באותיות מרבעות, מיד היו בולעין אותו בתאות נפש. הנני חוזר ושונה את דברי, בי סופרי המפלגה הזאת המעט בי לא הביאו בכנפיהם אף תועלת כל שהוא לספרותנו ולעמנו, עור גס הרעו להם ך;גח לא מעטה. 4