Pardes
- Journal
- Pardes
- Volume
- 1 (1892)
- Date
- 1892-01-01
- Page
- Seite 180 (sequence 189)
- Language
- Hebrew
- Belongs to
- journal volume
- OCR quality
- 66% known words query
- IRI
…/8003959-8003960--189-8004147- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
על העצים ועל האבנים , על הקוצים והברקנים, ויעלו חרם בידם. וזאת היא גמ.ז?םבה אשר בשעה שיד הזמן המכלה הכל הורידה את הלבלרים׳ הפטפטנים מעל במת הספרות'ותחתיהם באו שתי משפחות״סופרים אחרות לכהן פאר במקדשה, נשגבה גם מבינתם עיקר מטרת ספרותנו מה היא ולא ידעו כי למען השיגה נטל עליהם להאציל על עבודתם מרוח ישראל עתיק היומין ולעשות את הספרות לעברית במלוא מובן המלה, ויתעו בתיהו לא דרך וירבו כושל, ער שממזרים יצאה קרה ותך בשצף קצף על ראשם, ויפקחו את עיניהם ויכירו את .עותתם... בארץ הצפון האריכה הכתיבה בשפת עבר־פארותיה מיום ליום, עד כי לאט לאט נתפתחו בה היבלת והכשרון להתעטף באיזה מן הזמנים בצורת ספרות. הראשון אשר הורה והוגה לבו את הרעיון להוציא לאור מב״ע בלשון הקרש, היה יליד חבלי זאמט ברוסיה, המנוח זילבערמאנן ז״ל, ואף כי מפני סבות חצוניות לא עלתה בידו לבצע את מחשבתו בלתי אם מעבר לגבול, הנה רב תומכיו ועוזריו מבני רו״פ היו. לא אעשה שקר בנפשי אם אמר, כי בחיק השעה שבה עלה העלה הראשון ממכ״ע "המגיד׳ על מכבש הדפום בעיר סזהאניסבורג (בליק החל "המגיד" להופיע בשנתו השנית-הוטל גורל הספרות העברית החדשה לימים רבים. אלו התרומם זילבערמאנן על בני דורו בהשכלתו ובהתפתחותו הרוחנית, אלוהיה איש הוגה דעות ורב פעלים, אלו נקבצו באו בו כל אותן הסגולות היקרות הנחוצות והדרושות לכל מי שמחזיק את מושכות דעת הקהל בידו, במו: יריעת העולם ויריעת חיי בני עמו וצרכיהם, הכשרון י לכרות אזן הקורא .ולקחת לבו, ונוסף על זאת התנשאות מוסרית בעבת, בי אז הנה בהיות הספרות בימים ההם ענוגה .ורכה כדונג ועלולה לקבל חותם כל צורה אשר יטביעו עליה, מצאה ירו לתת במכ״ע שלו דחיפה עזה ועצומה להתפתחות בדרך ישרה ונכונה העולה למעלה למשכיל, בדרך מובילה אל המטרה הדרושה? כי אז כונן פעולתו במחשבה תחלה לעשות את הספרות העברית לצרך שאין חיי כל האומה יבולים להתקיים בלעדיו, -לספרות כוללת לכל המפלגות אשר בקרבנו, לספרות לאומית במובן היותר רחב דכי אז העמיד על ברכיו דור סופרים שעטרתם הולמתם, סופרים עברים שהמה נאים לשמם ושמם נאה להם, סופרים הולכים בעקבותיו, מדברים ברוחו, מתנבאים בסננונו ומפיצים׳ מעינותיו חוצה, סופרים אשר היו כצבי תפארה גם לספרות גם לעם, אבל, כידוע, היה בעל "המגיד" אדם קטן, איש פשוט בתכלית הפשיטות. מדת השכלתו היתה מצמצמת ומגבלת. עד שהיה למו״ל לא נשמע שמו בין החיים כלל, וגם בהחילו לערוך את "המגיד" לא הראה את כחו אף במאומה, וגם ביריעת שפת עבר לא יכל׳ להתפאר׳, וכל המאמרים הכתובים צחות מעט־ אחר יצאו. לנגד עיני האיש הזה לא ודתה כל-מטרה נאצלה .בפעולתו: וכל מה שעשה לא עשה אלא רק לשם פרקמטיא בלבד. '"המגיד שמש אצלו בתור