Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 179

הפפמו/ ודי,חיים 179 באיזו מן העתים כלי משחית לחבל בו חבל נמרץ את דעתם משאת נפשם, שהשתדלו להפיצה ביעקב כי לא עם אנחנו כי אם רק בני חברה דתית,- הן אות נאמן הוא, כי מעולם לא עלתה על לבם לירות במאספיהם אבן הפנה לספרות חדשה מיועדת ומיוחדת בשביל ישראל, ואך רובם כונה אחרת היתר, לנגד עיניהם במפעלם זה: להביא בלבות אחב״י ידיעת לה״ק בכדי לקלוט בתוכם באמצעותה את רעיון ההתבוללות והטמיעה, אלא שחשבונם היה מוטעה במקצת ולא ראו את הנולד. כי רחוקים היו בעלי המאספים מן הרעיון להניח יסוד לספרות עברית מלאה כח ועז להיות פועלת על חיי העם, יעיד לנו הדבר שלא הקפידו מימיהם על ערך הוכן הענינים אשר הביאו בקהל לנו בשפת עבר. סופרי המאספים;האלה, אשר בלשון עם הארץ כתבו דברים של טעם, דברים שלא בשו בהם גם' גדולי כה״ע האשכנזים, דברים שנשמעו בקהל עם מעל הקתדרה בבתי מדרש החכמות בברלין וקניגסברג וינעמו מאד נם לחיך הרגיל לטעום מאמרי הייני ובארנע אשר הרעישו בעת ההיא את חלל עולמה של הספרות הגרמנית,- הסופרים האלה בבואם לכתוב עברית לא מצאו להם בל ענין אחר לענות בו בלתי אם פטפוטי הבל ודברים שאין להם שחר, אשר האפילו אותם בטלית שזורה ועבותה ממליצות רקות ושדופות קדים וממבטאים צנומים וחסרי כל טעם יופי ונעימות. האם אין לנו הצדקה לחשוד אותם כי עשו כדבר הזה כמו במתכון למען הראות אגב אורחא כי לה״ק לא תצלח להלביש בה ענינים ממשיים ומועילים, ולבן לא תוכל להיות מטרה כשהיא לעצמה בי אם רק כאמצעי להגיע אל תכלית אחרת יותר נכבדה, ובמעט תושג התכלית המקור,, שוב אין בל צרך ונחיצות בעצם הויתה. אבל, כמו שאמרתי, שגו החכמים ברואה וחשבונם לא עלה יפה. אם לא נתנו• בידים לספרות העברית להכות ש ר ש על שדמת ארץ אשכנז, ישרש גזעה בין אחינו ברוסיה ופולין. כמו יד ההשגחה העליונה היתה בזה לתקע לספרות ישראל־ יתד במקום נאמן, לטעת אד,לה בתוך אהלי שם, הלא המה אהלי התורה, בבדי שבהמצאן בכפיפה אחת תהיינה נפעלות׳ אשר, מחברתה והתחומין יינקו זה מזה, אם לא לאלתר כי אז במרוצת העת-ולא באהלייפת, שמלחמה לרוח ההילנזים הבוקע ועולה מתוכם ברוח ישראל ואוריתא מדור דור. בארץ אשכנז לא מצאה לה ספרות• יעזרון מנח לכף רגלה ותצא ממנה כאבלה וברחוב היהודים ברוסיה פעלה מכון לשבתה. אולם הואיל והדרישה לשפת עבר לא באה אלינו בפני עצמה כי אם נשאת על כנפי רוח ההשכלה מארצות המערב, על כן לא הגיעה לידנו בבלי חדש, בכלי קדש,־ אלא בבלי שכבר נשתמש בו חול. זאת היא הנסבה אשר ראשית מלאכת הסופרים העברים ־ברוסיה היתה התחקות קופית אל דרך בעלי האספות באשכנז, כי גם המה החלו לעסוק במעשי נערות ויקחו לשונם לדבר מליצות וראשות על דברי שטות והבאי,