Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 177

17? ד!ם6רות ודחיינז גלגל אחד יחיד ומיוחד להניע בו אה לב הסופר לפעולה ולעבודה , והוא, הברתו הברורה והשלמה וידיעתו הפנימית כי כל מה שהוא כותב בדיו על הניר לא על דעת עצמו הוא כותב כי אם על דעת הקהל " כי כל מה שהוא מוציא מעטו הנהו מתאר. ונושא בד בבד את חפצי האומה והגות לבה וכל מה שהוא צר - קלסתר פני הדור הוא באותה שעה ובאותו מעמד. הסופר העברי צריך להיות הד קול הקורא בשעה שהוא, הקורא, יושב במסבת בני משפחתו בביתו, בשעה שהוא נמצא בד׳ אמות של בית.מדרשו בין אחיו בני עמו ובשעה שהוא מתהלך מחוץ לתחום הישוב - ברחוב האזרחים . הסופר צריך להיות השופר אשר בו יתקע העם והחצוצרה אשר בה יריע ׳ כאשר רוח בטנו תציקנו מלים. מטרת כל סופר עברי " בין שהוא עוסק בשאלות הזמן, בין שהוא מספר ספורים, משורר, מבקר וכדומה - היא: להגיד, לבאר, לברר, ללבן, לשורר ולספר לדור אחרון מה חפץ העם, אל מה נשא נפשו, מה הגה, מה חשב, מה הרגיש, מה היה צריך לעשות, מה בקש לעשות ולא עשה, מה עשה ועלתה בידו ומה עשה ולא עלתה בידו. אם את המטרה הזאת ישוה הסופר תמיד לנגד עיניו ולא יסור ממנה, אז רב טוב יביא עפ״י ממה-נפשך זה: אם דבריו יועילו לשעתם, אם עצותיו פרי תשוינה להן בזמנן, אם שיריו וספוריו כפטיש יפוצצו את לב הקורא בעתם ויביאו אותו לידי התבוננות וחשבון הנפש ויולירו בקרבו רעיונות חדשים ודעות חדשות ותשוקות חדשות הנאותות לו - כי אז מה טוב ומה יפה הדבר הזה, ותשאות חץ חן יאמרו לו בני דורו, ואם מאיזו סבה לא. ידאה הדר פעולתו על אנשי דורו, הלא ידעו לכל הפחות בני הדורות הבאים את מחשבות אבותיהם והגות לבם, את הלך נפשם וחזון רוחם, את ארחם ורבעם והליכות חייהם בבשר גם ברוח, את מעלותיהם וחסרונותיהם, את יתרונותיהם ומגרעותידם, ומידיעת כל אותם הרברים, אחרי אשר יגיה עליהם כותב דברי הימים חרוץ את אור חכמתו, תצא להם הורה איך. להתנהג ולכלכל מעשיהם המה ולא יבשלו. היוצא מדברינו אלה, כי הספרות העברית 'צריכה להיות בית מסכנות, בית חוסן רב אשר בו יאצרו ויחסנו כל הקורות והרהיטים, בל האבנים הגדולות ואבני הגיר המנפצות, כל הכיר והחמר אשר ילקטו ויאספו אליו קימעא קימעא בידי סופרי ישראל בכל דור ודור לבנין המגדל הגדול והרם, לבנין ספר תולדות עם ישראל־. אבל, כמו שאמרתי למעלה, לא היו כל הדברים הפשוטים האלה מובנים עד כה גם לסופרינו הטובים. המה ישבו להם איש איש כרוך ומקופל ראשו ורובו בקליפתו הצרה וממנה נשאו משפטם לא רק על ישראל כי אם גם על גוי ועל אדם יחד, ממנה המטירו עצות, הציצו תחבולות כעשב השדה, בנו עולמות מקורי עכביש ותוך כדי דבור החריבום בהבל פיהם למען בנות אחרים תחתיהם. כל אחד הביט על. העם מתוך אספקלריא מיוחדת, כל אחר התאמץ לתת בלבו עולם אחר שלא על פי