Pardes · 1892-01-01 · 1 (1892) · p. Seite 176

העברית, לפי מעמדה ותנאי הויתה וקיומה מראשית התפתחותה, כל צדקה ליחל ליום אשר בו תקבע לה מקום איזה שיהיה בין ספרות הגויס, ליום אשר תשא דעה למרחוק ותהיה לאור גם לעמי הארץ *). ני ספרותיו לפי המצב אשר הציבוה עליו ידינו מוכשרה י היא ביותר להיות יונקת שפע זרים מהיות מינקת ומשפיעה מטובת על אחרים, כי חוג פעולתה מצומצם ומוגבל מאד, עד רבע יש־אל יבא ערכו ולא יוסיף ורק יעקב חבל נחלתו, ועל כן מחרב הוא, הסופר, לתת לה את הערך הקטן והדל הזה במלואו, אשר בזאת 1היה לא תהיה כל זמן אשר לא תתלבן אצלו כל צרכה המטרה הראשית הצריכה להיות לעינים לכל מאן דעסקץ בספרות העברית וכל זמן אשר יהיה בעינינו הטפל' לעיקר והראשונה במעלה לשניה לה, כמו שראינו עד כה נם כין טובי סופרינו שלא ידעו איזו הדרך הטוב שיברו להם בעבודתם ויחטיאו את המטרה ויאבדו מאתנו טיבה הרבה, כאשר אוכיח להלן. לו שאל שאלנו עד היום את אחר הסופרים לאמר: ״לאיזו מטרה אתה כותב?׳' הלא עד טהרה ירוץ דברו: "הנני כותב בכדי לקרע חלונות בבית האפל ולהעלות נר ההשכלה בישראל, בכדי לעורר את העם לעשות תקונים בדת; הנני כותב בכדי לחבב עבורה ויגיע כפים על אחי בני אמונתי, נכדי לפלס נתיב ברבים לרעיון הטמיעה וההתבוללות, או לרעיון. יעוד הלאום וחבת ציון. בקצרה - כן יאמר הסופר - כותב אני בכדי להטות את לב בני העם לדברים נחוצים ומועילים לו ל פ י ד ע ת י״. אבל תשובתו זאת איננה תשובה מספקת ובשום אופן אין באפשרותה להרגיע את רוח השואל המבין. נחיצת דברים ותועלתם לפי דעתנו הפרטית, אינה יכולה עור להיות דיה להעיר אותנו לאחוז בעט ולהקדיש להם מאמרים, שירים, ספורים ועוד. הסופר העברי הכותב לעם אשר לא בידו טובו והתלוי בדעת אחרים, לעם אשר רצונו לא שריר ולא קים, לעם אשר לא כל עצה הנראית בעיניו כמובילה אל מחוז חפצו יכול הוא להוציא לפעולת ידים, ויש אשר המפעל שהחל לעסוק בו היום מחויב הוא להפסיקו באמצע ביום המחרת; הסופר הכותב לעם שסוע וקרוע לקרעים שאינם מתאחין, לעם נפלג למפלגות אין קץ, לעם אשר מספר אישיו היו בתותיו,- הסופר הזה אין לו כל משפט לכתוב את מאמריו על פי דעתו הוא, ולא עוד אלא שבשעה אשר הוא קרב אל עבודתו, עליו לבטל בלבו את עצמיותו בטול גמור. על הסופר העברי החובה לתת תמידמשקללרוחהעסגם לרוחהזמןוהמקום, להביא במספר מרוק את הבחות איזה שיהיו וכמה שיהיו העומרים ברשות אלה שהוא נושא ונותן על אודותם. בעולם ספרותנו הקטן והצר אין לנו אלא רק *) אומר אני ״לאור״ במלוא מובן המלה הזאת, כלומר לאור עולם לבל באי עולם ע״י הפצת דעות כלליות ומשותפות לכל בני האדם עלי אדמות. אם נראה לפרקים איזה קפר כתוב עברית מתורגם לאחת השפות החיות, לא מוסח עדין מיה 5יספרותנוקלסיח היא.